בג"ץ 5908/20 המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות מיסודן של עמותת עצו" נ. השר לב

השופט נ' סולברג :

1.

עתירה למתן צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא נחתם צו הסמכה לפי סעיף 5(ג1) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 (להלן: " חוק עבירות מנהליות "), המסמיך שוטרים לאכוף את חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ט-2019 (להלן: " חוק איסור צריכת זנות " או " החוק ").

2.

ביום 10.1.2019 פורסם חוק איסור צריכת זנות, אשר מטרתו " להביא לצמצום הזנות באמצעות קביעת איסור צריכת זנות, כחלק ממהלך משולב הכולל חינוך והסברה לציבור והרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות

(...) , מתוך הכרה במאפייניה הפוגעניים של הזנות ובנזקים הכרוכים בה " (סעיף 1 לחוק). חוק איסור צריכת זנות קובע כי צריכת מעשי זנות וכן הימצאות במקום המשמש למעשי זנות, באופן מלא או חלקי, במטרה לצרוך מעשי זנות, היא עבירה מינהלית, כמשמעותה בחוק העבירות המנהליות, שדינה קנס מינהלי קצוב בסך 2,000 ₪, ובעבירה מינהלית חוזרת – כפל קנס בסך של 4,000 ₪ (סעיפים 4-2 לחוק). כאמור בסעיף 5(ג1) לחוק העבירות המנהליות, השר לביטחון פנים רשאי להסמיך בצו את המפקח הכללי של משטרת ישראל, למנות שוטר להטיל קנס מינהלי שנקבע לגבי עבירה על הוראות החוק, ובענייננו חוק איסור צריכת זנות, ובלבד שיקבל הכשרה למילוי תפקידו לגבי העבירה המנהלית שבתחום סמכותו. תחילתו של החוק נקבעה ל-18 חודשים מיום פרסומו, קרי – ליום 10.7.2020 (סעיף 7 לחוק). זאת, כדי לאפשר היערכות נאותה ומיטבית לגורמי השיקום, החינוך, ההסברה והאכיפה בכל הנוגע לחוק איסור צריכת זנות (ראו דברי ההסבר להצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה), התשע"ט-2019, ה"ח 58, בעמ' 60).

3.

העותר ביקש בעתירתו כי המשיב 1 יממש את סמכותו לפי סעיף 5(ג1) לחוק עבירות מנהליות ויחתום על צו המסמיך שוטרים לאכוף את עבירת איסור צריכת הזנות. העותר טוען, כי מדובר בחקיקה חשובה אשר נועדה לצמצם את תופעת הזנות לנוכח מאפייניה הפוגעניים והנזקים הכרוכים בה. כמו כן, ציין העותר את זמן ההתארגנות הארוך שניתן למשיבים לצרכי היערכות לאכיפת האיסור, ואת התועלת החברתית הרבה הטמונה באכיפתו. ברם, פניותיו הרבות של העותר למשיבים נענו במכתב קצר, לפיו אין להתחיל בהליכי אכיפה " ללא מתן מענה שיקומי וטיפולי לאוכלוסיות בזנות ". לטענת העותר, תוכנו של מכתב זה עולה בקנה אחד עם עמדתם העקבית של המשיבים בדבר דחיית תחילתו של איסור צריכת זנות והימנעות מנקיטת פעולות אכיפה בקשר עימו. עוד טען העותר, כי על אף הצורך במתן מענה שיקומי וטיפולי לקורבנות הזנות, אין בכך עילה מספקת להפרת הוראות המחוקק, שהטיל את האחריות לאכיפת החוק על משטרת ישראל.

4.

בתגובה מקדמית מיום 2.10.2020 הודיע ב"כ המדינה כי המשיב 1 מתכוון לחתום על צו ההסמכה עד לסוף שנת 2020, וכי נחוץ לו פרק זמן קצר נוסף " לשם טיוב וקידום מוכנותם של הגורמים הרלוונטיים והרחבת המענים השיקומיים המשלימים להליכי האכיפה ". בהודעה מעדכנת מיום 3.1.2021, הודיעו ב"כ המדינה, בשעה טובה, כי המשיב 1 חתם ביום 30.12.2020 על צו ההסמכה, המסמיך את המפקח הכללי של משטרת ישראל, למנות שוטר להטיל את הקנס המנהלי על עבירה מנהלית לפי חוק איסור צריכת זנות.

5.

חתימה על צו ההסמכה , בהתאם למצוות המחוקק, אשר יבטיח את אכיפת החוק לאיסור מוחלט של צריכת זנות, הריהי בשורה חשובה; בייחוד לנוכח מטרתו המוצהרת של החוק שנועד להביא לצמצום תופעת הזנות והנזקים הכרוכים בה. בחוק ניתן ביטוי לשינוי תפיסה משמעותי ביחס לזנות, במיוחד לגבי צריכת זנות שלא היתה אסורה עד כה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח עבודת המטה הרצינית שנעשתה קודם לחקיקת החוק, ושילוב הכוחות הנדרש בין הרשויות השונות העוסקות במלאכה חשובה זו לשם השגת המטרה המיוחלת. מדובר במתווה יחודי, אשר משלב אכיפה של איסור על צריכת זנות באמצעות הטלת קנסות מינהליים, לצד מענה שיקומי וטיפולי לאנשים במעגל הזנות, וקידום חינוך והסברה לציבור. גם אמצעי האכיפה חלף תשלום קנס הם יחודיים – השתתפות בסדנה פסיכו-חינוכית או מענה פרטני; ועוד דברים חשובים עוגנו במתווה.

תם אפוא, אך לא נשלם; הצו נחתם, אך הדרך ארוכה היא ורבה.

העתירה מוצתה אפוא, והיא נמחקת בזאת.