בג"ץ 5919/05 מחמד אחמד נדא אלסאלם נ. מפקד כוחות צה"ל מח"ט מנשה

השופטת ע' ארבל :

1.עתירה להנפקת אשרה ורשיון לישיבת קבע ביהודה ושומרון לעותר 1 ולביטול צו הגירוש שהוצא נגדו על ידי המשיב 1.

עם הגשת העתירה הוצא צו ארעי המורה למשיבים להימנע מלהרחיק את העותר 1 מישראל עד למתן החלטה אחרת.

2.העותר 1 הינו אזרח ירדני אשר לטענתו נכנס לישראל כחוק לפני כשבע שנים. בשנת 2001 נישא העותר 1 לעותרת 2, פלסטינית תושבת העיר ג'נין. לזוג שתי בנות. לטענת העותרים, הם הגישו למשרד לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית בחודש מרץ 2005 בקשה לאיחוד משפחות שטרם נענתה ובינתיים הוצא צו גירוש נגד העותר 1.

העותרים מציינים בעתירתם כי החלת מדיניות המשיבים שלא לאשר בקשות לאיחוד משפחות באזור מאז פרוץ אירועי האלימות בשלהי שנת 2000 תביא להרס משפחתם. לטענתם, מדיניות המשיבים בעניין זה פסולה, בהיותה מדיניות גורפת, שרירותית ובלתי סבירה, הפוגעת בזכויות היסוד העומדות להם מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

3.המשיבים מציינים בפתח תגובתם כי על אף הצו הארעי שהוצא בעתירה זו ביום הגשתה, 20.6.05, הורחק העותק לירדן עוד בבקרו של אותו יום, ככל הנראה עוד בטרם ניתנה ההחלטה על מתן צו הביניים. יחד עם זאת מציינים הם כי ב"כ העותר עודו סבור כי העתירה אקטואלית.

לגופו של עניין עמדת המשיבים היא כי צו הגירוש נגד העותר 1 הוצא כדין, שכן בדיקתם העלתה כי העותר 1 שהה בישראל שלא כדין ומעולם לא הונפק לו רשיון ביקור לאזור. לטענתם, לישראל לא הועברה מעם הצד הפלסטיני כל בקשה לאיחוד משפחות באזור ומכל מקום, מדיניות המשיבים שלא לקבל החל מספטמבר 2000 בקשות חדשות לאיחוד משפחות מהרשות הפלסטינית אושרה כבר בפסיקת בית משפט זה. עוד מציינים המשיבים כי לאחרונה התקבלו החלטות בדבר הקלות מסוימות בתחום מרשם האוכלוסין באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה. הצד הפלסטיני עודכן בהחלטות אלה ומועד יישומן וגיבוש הקריטריונים ליישום ייקבעו בנפרד בהתאם להתפתחות המגעים בין הצדדים ובכפוף לשיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית במילוי חלקה ביישום ההחלטות.

4.דין העתירה להידחות על הסף.

ראשית, משהתחוור כי צו הגירוש בוצע, ככל הנראה עוד בטרם הובאה העתירה בפני שופט ובטרם ניתן הצו הארעי, נתייתר הצורך לדון בעתירה לביטול צו הגירוש נגד העותר 1, מה גם שמבדיקת המשיבים עולה כי העותר 1 שהה באיזור שלא כדין ומשכך, נראה כי צו הגירוש שהוצא, כדין הוצא.

לעיצומה של העתירה, כעולה מתגובת המשיבים, בקשה לאיחוד משפחות כלל לא הועברה על ידי הרשות הפלסטינית לישראל. פסיקתו העקבית של בית משפט זה הינה כי כל עוד לא הועברו הבקשות לישראל, אין מקום להתערבות בהחלטת המשיבים ואת הטענות לעניין הטיפול בבקשה יש להפנות אל הרשות הפלסטינית שהיא האמורה, מכוח ההסכמים עימה, להעביר את הבקשות לישראל (בג"ץ 8575/04 חליל נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית באמצעות היועץ המשפטי (לא פורסם, ניתן ביום 28.6.05) ; בג"ץ 2231/03 אלשלאלדה נ' מפקד חטיבת בנימין (לא פורסם, ניתן ביום 6.4.03)). בהיעדר פניה לישראל אין בידנו להושיט סעד לעותרים. במצב דברים זה לא ראינו גם להידרש לטענות נגד מדיניות המשיבים להפסיק את הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות באזור החל מפרוץ אירועי האלימות בספטמבר 20005.

אנו ערים לכך שהמצב המדיני באזור יוצר קושי של ממש ומצוקתם של העותרים מובנת לנו. יחד עם זאת, כאמור, את טרונייתם עליהם להפנות אל הרשות הפלסטינית, שהיא בעלת דברם כל עוד לא הועברה הבקשה לישראל.

העתירה נדחית על הסף.

ממילא בטל גם הצו הארעי שהוצא.