פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
5931/95
בפני: כבוד
המשנה לנשיא ש. לוין
כבוד
השופט א. מצא
כבוד
השופט י. טירקל
המערער: הנרי
צבי רוזן
נ
ג ד
המשיב: בנק
המזרחי המאוחד
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל
אביב יפו מיום 22.6.95 בתיק אזרחי
395/93
שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשיך
בשם
המערער: עו"ד דורון צברי
בשם
המשיב: עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר
קהת
פסק דין
המשנה לנשיא ש' לוין:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך), אשר ניתן בעקבות הח7לטת בית המשפט, לפיה נדחתה
בקשת המערער למתן רשות להתגונן מפני התובענה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדו הבנק
המשיב, כמו גם לסילוקה על הסף ולמחיקת כותרתה. בפסק הדין חויב המערער לשלם למשיב
סך של 561,804 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור הנהוג אצל המשיב, ואשר תצורף לקרן
בסוף כל רבעון, החל מיום 29.3.93 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט
ושכ"ט עו"ד.
2. ואלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת הצריכות לענייננו:
בשנים 1989-1994 ניהל המשיב שוק פרטי למסחר במכשירים פיננסיים עתידיים מסוג
"עתידית" ומסוג "אופציה". המערער, מנהל סניף בנק בעברו, פנה
בפברואר 1992 אל סניף המשיב הקרוב למקום מגוריו, וביקש לקבל מידע על המסחר האמור.
בעקבות חלופי דברים בינו לבין נציגי הבנק השקיע המערער בפעילות המסחרית הנ"ל
10,000 ש"ח. כעבור כמחצית השנה תפח חובו של המערער למשיב והגיע לסכום של יותר
מחצי מליון ש"ח. לפי הטענה עולה סכום זה כיום על מליון וחצי ש"ח.
בינתיים ניתן נגד המערער צו המכריזו פושט רגל, והערעור הנוכחי הוגש ברשות בית
המשפט.
3. טענתו המרכזית של המערער בבית המשפט המחוזי היתה,
שפעולות המשיב בהקמת השוק למסחר במכשירים עתידיים ובניהולו היו בלתי חוקיות. לטענת
אי החוקיות שהעלה שלושה ראשים: הראש האחד הוא, כי חוק ניירות ערך,
התשכ"ה1968- (להלן - חוק ניירות ערך) חל על המכשירים העתידיים שאת המסחר בהם
ניהל המשיב, וניהול מסחר כאמור טעון רשיון לבורסה לפי הוראות סעיף 45(א) לחוק
ניירות ערך, על כל המשתמע מכך בדבר פיקוח על ידי הרשויות המוסמכות לכך, ובדבר
הכללים והאיסורים המתייחסים למסחר מסוג זה. הראש השני הוא, שפעולות הבנק לא היו
חוקיות גם לאור החקיקה הבנקאית, ובעיקר לאור הוראת סעיף 10 לחוק הבנקאות (רישוי),
התשמ"א1981-, הקובע את העיסוקים המותרים לבנק. הראש השלישי מתייחס להוראות
סימן יב לחוק העונשין, תשל"ז1977-, הדן בהגרלות, הימורים ומשחקים אסורים.
לטענת המערער היווה המסחר אותו ניהל המשיב הימור, משחק או הגרלה האסורים על פי
החוק.
4. נוסף לאמור לעיל טען המערער כי המשיב הציג כלפיו מצגים
מטעים בטרם הצטרף למסחר ובמהלכו, תוך שפעל כל העת ברשלנות ובניגוד עניינים, בתפקדו
בו בעת כיועץ השקעות, כברוקר וכבורסה. בהקשר זה טען, בין היתר, שהמשיב השפיע באורח
מניפולטיבי על השוק, דבר הנוגד לטענתו את כללי הניהול התקין וההוגן של מסחר מסוג
זה. לטענתו מצמיחות לו רבות מטענותיו עילת תביעה מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח),
התשמ"א1981-, החל, לאור הוראת סעיף 17 שבו, על אף כל ויתור או הסכם נוגד. עוד
טען שכל התניות המהותיות בחוזי המסגרת שהסדירו את המסחר הינן תניות אשר חזקה עליהן
שהן מקפחות לפי הוראות סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982-. לטענת
המערער, פועל יוצא של כל טענותיו אלה הוא היעדר תוקף לפעולות העתידיות בחשבונו,
בין משום בטלותן ובין משום ביטולן כדין. לדבריו, אם תתקבלנה טענותיו אלה יימצא
חשבונו ביתרת זכות, באשר לא משך כמעט כספים מהחשבון, והוסכם בינו לבין המשיב
שאחריותו תהיה מוגבלת לסכום הצנוע של השקעתו. המערער הוסיף וטען, בין השאר, שהיה
מקום לתת לו רשות להתגונן ולו מן הטעם שהמשיב נמנע מלמסור לידיו מסמכים חיוניים
שביקש לצורך הגנתו. כן ציין כי לא נחקר כלל על רובו המכריע של תצהירו, לרבות על
טענתו כי ביקש לפרוש מהמסחר אך המשיב מנע זאת ממנו, ועל טענותיו בקשר לאופן ניהול
המסחר על ידי המשיב.
על טענות אלה חוזר המערער גם לפנינו, ולאורן חוזר הוא ומבקש
גם מאיתנו את הסעדים הבאים: דחיית תובענת המשיב על הסף או מחיקתה; לחלופין - מחיקת
הכותרת "סדר דין מקוצר" מן התובענה, ולחלופי חלופין - לתת לו רשות
להתגונן כנגד התובענה.
5. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיו של המערער. הוא דחה
את בקשתו לדחיית התובענה על הסף (או למחיקתה) בשל אי חוקיות פעילותו של המשיב
בנימוק כי המכשירים הפיננסיים שנסחרו על ידי המשיב לא היוו "ניירות ערך"
כהגדרתם בהוראות סעיפים 1 ו - 52 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-, וזאת מבחינה
צורנית ומהותית כאחד. מכאן נגזרה מסקנתו שהמשיב לא הפר את חובותיו לפי האמור בחוק
זה, שכאמור כלל אינו חל, לשיטתו,
על המסחר
שניהל. בית המשפט קבע כי פעילות המשיב חוקית היא גם לאור החקיקה הבנקאית, וזאת
בהסתמך על מכתביו של המפקח על הבנקים - אותם לא צירף המערער לבקשתו, למורת רוחו של
בית המשפט - לפיהם נכללת פעילות זו במסגרת הפעילות המותרת לבנק על פי הוראת סעיף
10 (11) לחוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א1981-, הדנה בתווך בעסקאות כספיות
וכלכליות. בית המשפט דחה גם את טענת אי החוקיות לפי חוק העונשין, בנימוק הכללי
שטענה זו "אינה רצינית", ובלשון בית המשפט: "האם ברצינות סבורים
המבקש ובא כוחו כי אמנם מעשי עבריינות מתרחשים מדי יום ביומו, בריש גלי, בבורסה
התל-אביבית ואין פוצה פה ומצפצף?".
בקשת המערער למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" נדחתה
כבקשת סרק, מן הטעם שהתובענה עומדת בכל התנאים הנדרשים להליך מסוג זה.
6. בית המשפט קמא דחה את בקשת המערער למתן רשות להתגונן
כנגד תביעת המשיב, בנימוק כי הגנתו היא "הגנת בדים". לדעת בית המשפט
היתמם המערער והציג עצמו בבקשתו כמי שאינו מבין כמעט דבר בפעילות המסחרית בה נטל
חלק, תוך שציין בחצי פה כי היה בעבר איש בנק ואף ניהל סניף בנק קטן ברמתיים, בעוד
שבחקירתו הנגדית "נחשף" בין היתר כמי שעסק בעסקאות פורוורד במטבע חוץ
ואף היה בעל חברה להשקעות. בית המשפט ראה בכישוריו ובמיומנותו של המערער, בהצטרפם
להתנהגותו במהלך המסחר נשוא הבקשה, כמצמיחים למשיב טענת הגנה של מניעות מלהעלות
טענות כלשהן כלפיו בכל הנוגע למסחר זה. בית המשפט הסיק מתצהירו של המערער כי זה
"הסכים לעבור לסדר היום על רשימת ההפרות הנטענות על ידו, שאינן מילתא זוטרתא
כלל ועיקר, וכל זאת - בשל כך שהמשיב סיפק לו "מיני-בנק", וזאת אף כי
שימש כבנקאי במשך עשרים ושלוש שנים "ובתפקידים רמי מעלה". בית המשפט קבע
כי המערער "נטל חלק במסחר בתוכניות העתידיות במודע ומתוך רצון, (ו)הוא המשיך
לסחור על אף שידע על אין ספור 'פגמים וקלקולים', שקיימים כביכול, בשוק",
לרבות על איסור התנאת שירות בשירות, עליו ידע מעצם היותו בנקאי בעברו. על פי השקפת
בית המשפט, "משנתבדתה תקוותו להרוויח, הוא החל במסע של העלאת הטענות המצויות
כיום לפני, באשר לחוקיות התוכניות, להתנהגות הבנק ורשלנותו בניהול השוק". בית
המשפט פירט רשימת פגמים שנטענו על ידי המערער, לגביהם קבע כי המערער ידע עליהם
לפני שביצע את העסקאות נשוא המחלוקת או במהלך ביצוען. על רקע זה דחה בית המשפט גם
את טענות המערער בעניין תחולת הוראת סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג1982-
על מסמכי המסגרת של ההתקשרות בינו לבין המשיב. למעלה מן הנדרש ציין בית המשפט כי
לדעתו אין התניות במסמכים אלה מהוות תניות מקפחות גם לגוף העניין. כן הוסיף כי
טענות המערער בעניין העמלות המופרזות שגבה ממנו המשיב אינן יכולות להישמע במסגרת
חוק החוזים האחידים, וזאת לאור הוראת סעיף 23(א)(1) לחוק זה, לפיה הוראות החוק לא
יחולו על תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח. בית המשפט ציין כי רבות
מטענותיו של המערער ראוי היה להן שתיתמכנה בחוות דעת של מומחה, ומשלא עשה כן
"הרי שמרבית טענותיו, העובדתיות לכאורה, הינן טענות סתמיות". עוד קבע בית
המשפט, בשולי הדברים, כי טענות המערער כנגד הרשויות המוסמכות בעניין, לרבות הרשות
לניירות ערך, הפיקוח על הבנקים והיועץ המשפטי לממשלה, כמו גם טענותיו כנגד המשיב,
אינן יכולות להוות טעם למתן רשות להתגונן, באשר רשות זו אינה ניתנת רק על מנת
לפתוח לפני המבקש את השער למשלוח הודעת צד ג' או לתבוע תביעה שכנגד. בית המשפט
הוסיף וקבע, שמשנדחתה בקשת הרשות להתגונן נשמט הבסיס לעתירתו של המערער לגילוי
מסמכים, ומכל מקום זכה זה לקבל את המסמכים הדרושים לו, ולחלופין - מושתק הוא
מלהעלות כל טענה בנדון לאור הסכמה שהביע בהתנהגות במהלך התכתבות מסוימת שהתנהלה
בין בעלי הדין בעניין זה.
7. בערעור לפנינו תוקף המערער את קביעותיו של בית המשפט קמא
אחת לאחת. ראשית טוען הוא כי לא "היתמם" באשר הציג עצמו, כבר בתצהירו,
כבנקאי וכמי שהיה בדעתו לפעול בעתיד בהשקעות עבור לקוחות, מה עוד שקביעה זו של בית
המשפט מהווה חיווי דעה בעניין מהימנותו - דבר שאין לו מקום בשלב זה של מתן החלטה
בבקשת רשות להתגונן. לענין נימוק המניעות טוען המערער בראש ובראשונה כי המשיב לא העלה טענה זו ולא היה מקום לכך שבית המשפט יעלה נימוק זה מיוזמתו, מבלי לאפשר לו להגיב עליו. לגוף הטענה טוען המערער שהמצגים שהציג כלפי המשיב זמן קצר לאחר שנודעו לו הפגמים במסחר היו שאין הוא מוכן להשלים עם הפרותיו, וכך גם פירט בתצהירו. עוד הוא טוען כי זכויותיו כלקוח של הבנק, לרבות זכותו שלא להיות מוטעה, זכותו לגילוי נאות והזכות שלא להתקשר בעסקה בנסיבות שיהוו פגיעה בנסיבות מיוחדות, מוגנות כולן במסגרת הוראת סעיף 17 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) על אף כל ויתור או הסכם נוגד, ומכאן שהן מוגנות גם מפני טענת מניעות. בנוסף טוען הוא לעניין זה כי טענת המניעות, בהיותה טענת "מגן" ולא "חרב", אינה יכולה לבסס דחיית בקשת רשות להתגונן.
8.שדה המחלוקת המשפטית בין בעלי הדין רחב הוא, ומשתרע על משמעותן של כל פעולותיהם בהקשרו של המסחר נשוא הדיון. גם שדה המחלוקת העובדתית ביניהם רחב ביותר, וכולל בין היתר את המצגים אותם הציגו האחד כלפי השני במהלך השלבים השונים של ההתקשרות ביניהם, את מידת מיומנותו וידיעותיו של המערער - שאלה עובדתית שמשמעותה המשפטית אף היא שנויה במחלוקת בין בעלי הדין - ואת מידת ההתאמה בין פעולותיו של המשיב בעניין נשוא המחלוקת לבין ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת התקשרות זאת - שאלה המערבת מחלוקת עובדתית ומשפטית כאחת. בנסיבות אלה נחה דעתנו שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא לדחות את תביעת המשיב על הסף. אין מקום גם להתערב בהחלטה שלא למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" מהתביעה, באשר זו עומדת בכל התנאים הנדרשים לסדר דין זה: מדובר בתביעה כספית על סכום כסף קצוב מכוח חוזה שיש עליה ראיות בכתב, וזאת על פי הפרשנות שניתנה בפסיקה לתנאים אלה (ור' למשל את ע"א 688/89 פ"ד מה (3) 188).
9.לא כך הוא בכל הנוגע לבקשת הרשות להתגונן. סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק כאשר נעלה מספק הוא שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. די לנתבע שיראה כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב לתת לו רשות להתגונן. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכלל זה, אך לדעתנו הוא לא יישם אותו כהלכה. הוא קבע כי הגנת המערער היא הגנת בדים, אך בחינת התוכן העומד מאחורי כינוי זה של טענות ההגנה חושפת קביעה מסוג אחר של בית המשפט, לפיה מנוע המערער, בשל המצגים שהציג כלפי המשיב ובשל כישוריו ותחומי מומחיותו, לטעון כלפי המשיב כל טענה הנוגעת למסחר שניהל. בית המשפט נימק את מתן החלטתו זו בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן בכך שטענת המניעות עולה מתצהירו של המערער עצמו, אותו ציטט בית המשפט באריכות. בכך שגה בית המשפט הנכבד. אפילו נתעלם מטענות המערער בעניין טעויותיו העובדתיות של בית המשפט הנכבד בנתחו את התצהיר האמור, נראה לנו כי דחיית הסבריו של המערער בכל הנוגע לנסיבות שאילצוהו להמשיך את פעילותו המסחרית עם המשיב, כמו גם את טענותיו בעניין המצגים שהציג המשיב כלפיו לפני שנטל חלק במסחר זה ולאחר מכן, מהווה למעשה הכרעה בפלוגתאות עובדתיות, הכרעה שלא היה לה מקום בשלב זה של הדיון. עיון בפרוטוקול החקירה של המערער על תצהירו מעלה כי גרסתו לא התמוטטה, אף כי צדק בית המשפט בדבריו, לפיהם רק בשלב זה התגלתה רמת המומחיות האמיתית של המערער במסחר בנקאי. אמנם, הצנעת מידע זה על ידי המערער אינה מהווה, על דרך ההמעטה, נקודת זכות לטובתו;
עם זאת נדמה לנו כי נתון זה, בהצטרפו לנתון בדבר עצם המשך פעילותו המסחרית של המערער אצל המשיב גם לאחר שנודע לו, לדבריו, על פגמים במסחר זה, לא די בהם על מנת לבסס את הקביעה כי הגנתו היא הגנת בדים, וזאת בין היתר לאור טענותיו בדבר קוגנטיות חובותיו של המשיב. אשר לטענת אי החוקיות: מדובר אמנם בטענה משפטית בעיקרה שמותר להכריע בה בגדר בקשת רשות להתגונן, אך דומה כי בנסיבות בהן ניתנת למערער רשות להתגונן בטענותיו האחרות, ובנסיבות בהן השאלה המשפטית בה מדובר אינה נקייה מספקות, לא יהא זה מן הדין להגביל את מתן הרשות להתגונן לטענותיו האחרות של המערער. במהלך הדיון שלפנינו קבלנו כראייה נוספת, בכפוף לטיעון, את מכתבו של עו"ד הימל מיום 24.3.98, שיש בו תמיכה במקצת מטענות המבקש. בית המשפט ישקול בגדר הדיון אם יש מקום להזמין את יושב ראש רשות ניירות הערך להתייצב לפני בית המשפט ולהשמיע את דברו. מובן כי אין אנו מחווים כל דעה על סיכוייו של המערער להצליח בהגנתו.
הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי וההחלטה הדוחה את הבקשה לרשות להתגונן מתבטלת, וניתנת למערער רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב. הענין מוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הדיון. מן הראוי הוא שהתיק ייקבע לקדם משפט על מנת שבית המשפט יוכל להגדיר כיאות את הפלוגתאות האמיתיות שבין בעלי הדין ולמקד בהן את הדיון. בנסיבות הענין, כשהמערער הוא פושט רגל, לא יהיה צו להוצאות בערכאתנו.
המשנה לנשיא
השופט א. מצא:
אני מסכים
ש ו פ ט
השופט י. טירקל:
אני מסכים
ש ו פ ט
החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין.
ניתן היום ה בכסלו תש"ס (14.11.99).
המשנה לנשיא ש ו
פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
דו/
95059310.
B08