בג"ץ 5934/08 קרין קפישה נ. שר הפנים

בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת, שמעמדה הוא מעמד של תושבת קבע בישראל, כי המשיבים – הגורמים המוסמכים במשרד הפנים – יעתרו לבקשתה להעניק לה אזרחות ישראלית. בקשתה של העותרת סורבה, אף על פי שמרכז חייה היה בירושלים, עקב העובדה שלבקשה צורף הסכם לנישואין עם אזרח ארצות-הברית, המתגורר בארצות-הברית ועל פי ההסכם כוונת בני הזוג להשתקע בארצות-הברית.

לטענת המשיבים, סעיף 5(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, מבטא את התפיסה כי על אדם המבקש לרכוש אזרחות ישראלית להוכיח כי מרכז חייו בישראל. העותרת אכן התגוררה בירושלים וכאן היה מרכז חייה, אך מהמסמכים שצרפה ומהעובדה שבשנה שחלפה לפני ההחלטה של משרד הפנים, אף שהתה בארצות-הברית, מתבקשת המסקנה כי אין בכוונת העותרת להמשיך ולהשתקע בישראל. על רקע נתונים אלה אין כל פגם במסקנת המשיבים כי העותרת אינה עומדת בתנאי סעיף 5(א)(4) לחוק האזרחות, התנאי המחייב כוונת השתקעות בישראל.

בדיון שלפנינו טען בא-כוח העותרת ואף העותרת עצמה כי התמונה העובדתית שונה וכי בכוונת העותרת להישאר כאן. בא-כוחה טען כי הארוס המיועד לשאת את העותרת סיים את עבודתו בארצות-הברית ומתכוון להגיע לכאן, ואילו העותרת עצמה הוסיפה כי ספק אם נישואין אלה יתקיימו. בנסיבות העניין ראוי שהעותרת תפנה מחדש למשרד הפנים, תגיש מסמכים במסגרת הבקשה הנוכחית, בתמיכה לטענתה כי יש בכוונתה להישאר בישראל, יש גם אפשרות להגשת תצהיר של בן-זוגה המלמד על כוונותיו וכך תבסס בראיות מינהליות את טענתה כי היא נשארת בישראל. רשמנו לפנינו את הצהרת באת-כוח המדינה כי אם יוגשו מסמכים כנדרש יטופל עניינה של העותרת בהקדם.

בכפיפות לאמור, העתירה נדחית.