בג"ץ 5947/07 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' גרוניס:

1.

העותר מלין על כך שהיועץ המשפטי לממשלה ( המשיב 1 ) לא נתן את הסכמתו להגשת קובלנה פלילית על ידי העותר נגד המשיב 2 (להלן - המשיב ).

2.

העותר היה בן 9 שנים בעת התרחשותם של האירועים הנוגעים לעניין. מדובר באירועים שהתרחשו ביום 12.4.05 בשכונת אברהם אבינו בחברון. המשיב שירת באותה עת כשוטר במשמר הגבול. העותר טוען, באמצעות אביו, כי המשיב תקף אותו בכך שעיקם את אצבעותיו. העותר הגיש

תביעה לפיצויים נגד המשיב לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. התביעה הועברה לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 1671/06). בפסק דין מיום 31.12.2006 נתקבלה התביעה. המשיב חויב לשלם לעותר סך של 1,500 ש"ח בצירוף הוצאות בסכום של 750 ש"ח. חודשים מספר לאחר מתן פסק הדין פנה העותר באמצעות אביו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיתיר לו להגיש קובלנה פלילית נגד המשיב. הסכמתו של היועץ למהלך כזה דרושה לאור סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חסד"פ ). בסעיף נקבע כי אין להגיש קובלנה על עובד מדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו, אלא אם ניתנה הסכמתו של היועץ. סמכותו של היועץ הואצלה לעורך-דין שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. בהחלטה מיום 15.5.2007 דחה עורך-דין ניצן את הבקשה להתיר הגשתה של קובלנה פלילית. מכאן העתירה, בה נטען כי בהליך האזרחי יוצג המשיב על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, שהינה חלק מפרקליטות המדינה, וכי אין זה סביר שההחלטה בעניין מתן ההיתר להגשת קובלנה תינתן על ידי אדם הנמנה אף הוא על פרקליטות המדינה, שכן יש בכך משום ניגוד עניינים. עוד נטען כי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני.

3.

בהחלטתו של עורך-דין ניצן הוא התייחס לפסק הדין שניתן בהליך האזרחי. בהחלטה צוין כי בהליך האזרחי הוצגו גרסאות סותרות בכל הנוגע למהלך האירועים וכי קיים ספק אם חומר הראיות יכול לבסס הרשעה בפלילים. עוד נאמר בהחלטה, כי "אין לעניין לציבור" בהעמדתו לדין פלילי של המשיב זאת לאור העובדה שבפסק הדין שניתן בהליך האזרחי נקבע כי התנהגותו של המשיב לא תוכננה מראש ולא הייתה זדונית. עיון בפסק הדין שניתן בהליך האזרחי מעלה, כי על רקע יחסים מתוחים בין תושבים פלסטינים לתושבים יהודים בשכונת אברהם אבינו בחברון בוצעו במקום עבודות לבנייתה של חומה וגדר. המשיב נמצא במקום במסגרת תפקידו ועסק בפעילות אבטחה. קטינים יהודים שהיו במקום הפריעו לפעולות של כוחות הביטחון. מבוגרים שנמצאו בסביבה עודדו את הקטינים. העותר טיפס על הגדר, למרות אזהרות מפורשות שניתנו על ידי השוטרים שהיו במקום. המשיב עלה על הגדר, במטרה להוריד את העותר ממנה ולמנוע את סיכון חייו, ואכן העותר הורד מן הגדר. בית משפט השלום קבע כי הוכח שלאחר שהעותר הורד מן הגדר כופף המשיב את אצבעות ידו. הממצא האמור נקבע לאחר שבית המשפט הביע את דעתו שגרסתו של העותר "מסתברת יותר ועדיפה על פני גרסת הנתבע [המשיב]". עוד נקבע בפסק הדין כי התנהגותו של המשיב לא הייתה נגועה בזדון ובכוונה תחילה ולא הייתה לו כוונה לגרום נזק ממשי לעותר וכי לפיכך "יש להעמיד את הפיצוי על סכום נמוך וצנוע".

4.

דינה של העתירה להידחות. אין מקום לקבל את הטענה כי נפל פגם של ניגוד עניינים שצריך להוביל לביטולה של ההחלטה שלא להתיר לעותר להגיש קובלנה פלילית. אכן, המשיב יוצג בהליך האזרחי על ידי פרקליטות מחוז ירושלים ונכון הוא שההחלטה עליה קובל העותר ניתנה על ידי פרקליט מפרקליטות המדינה. עצם העובדה שפרקליטות המדינה התייצבה בשם המשיב בהליך האזרחי, וממילא לא הסכימה עם האמור בתביעה האזרחית, אינה צריכה ואינה יכולה לפסול את כל פרקליטי המדינה ואת היועץ המשפטי לממשלה מלקבל החלטה בעניינו של העותר לצורך סעיף 69 לחסד"פ. היועץ המשפטי לממשלה הוא שאמון על ייצוג המדינה בהליכים אזרחיים ופליליים. פסילה שלו ושל כלל פרקליטי המדינה בסיטואציה מעין זו שנוצרה במקרה הנוכחי, לא תאפשר כלל קבלת החלטה האם יש להתיר הגשת קובלנה על ידי העותר. במצב דברים מעין זה, אין מנוס מן הקביעה כי אין פסול בכך שההחלטה במקרה זה נתקבלה על ידי מי שנתקבלה. יודגש, שאין כל טענה כי מי שקיבל את ההחלטה בעניינו של העותר, הוא עורך-דין ניצן, ייצג את המשיב בהליך האזרחי או היה מעורב בצורה כלשהי בייצוג שניתן על ידי פרקליטות המחוז למשיב. כלומר, לא נמצא כי קיים פגם מן ההיבט המוסדי או האישי.

5.

אף לגופם של דברים לא נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות. התנסחותו של בית משפט השלום במהלך פסק הדין בהחלט מרמזת על כך שייתכן ויהא קושי להוכיח בהליך פלילי כי המשיב תקף את העותר. כזכור, בית המשפט דיבר על כך כי גרסת העותר "מסתברת יותר ועדיפה על פני גרסת הנתבע [המשיב]". שימוש בלשון כזו בהחלטה יכול להצביע על כך שבמסגרת הליך פלילי לא הייתה התביעה מצליחה לעבור את הרף הנדרש. זאת ועוד, בית משפט השלום אמר בפסק דינו כי התנהגותו של המשיב לא הייתה נגועה בזדון ובכוונה תחילה. כאשר אלה פני הדברים, וכאשר העותר טיפס על הגדר חרף הוראות השוטרים והעמיד את עצמו ואת השוטרים בסכנה, קשה לראות מהו האינטרס הציבורי בהעמדה לדין פלילי של המשיב. שיקול זה, שנשקל על ידי עורך-דין ניצן, הינו שיקול ראוי ולגיטימי שעה שמתקבלת החלטה האם להתיר הגשת קובלנה פלילית נגד עובד מדינה בגין מעשה שעשה במילוי תפקידו (ראו והשוו, בג"ץ 1011/89 אור-נר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מה(1) 236 (1990)).

6.

משנמצא כי לא נפל פגם בהחלטה להימנע ממתן הסכמה להגשת קובלנה פרטית על ידי העותר, הננו מחליטים לדחות את העתירה.