בג"ץ 5948/99 ריקמור בע"מ נ. ראובן עודד

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, שניתן על ידי כבוד השופטים י. גרוס, א. קובו ומ. רובינשטיין, אשר בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד. אבניאלי) ונתקבל ערעורו של המשיב על פסק דין זה.

2.המשיב תבע בבית משפט השלום את המבקשת ודרש ממנה לשלם לו עמלה עקב היותו יזם העסקה לפיה העניקה חברת "בורגר קינג" למבקשת זכיון להפעלת רשת "בורגר קינג" בישראל (להלן - העסקה). בית משפט השלום קבע כממצא שהמשיב אכן הגה את הרעיון שעמד מאחורי העסקה ועסק ביזמות שהובילה לקבלת הזכיון בישראל, ושנכרת הסכם בין המבקשת לבין המשיב לפיו תשלם המבקשת למשיב עמלת ייזום. עם זאת לא השתכנע בית משפט השלום שהצדדים להסכם הסכימו על אחוז העמלה שישולם למשיב. לפיכך קבע בית המשפט כי המשיב זכאי לשכר ראוי. עם זאת, בית המשפט קבע שלא ניתן לאמץ את האמור בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעם המשיב לעניין זה, וזאת משום שמומחה זה לא נטל חלק בעסקאות זהות בעבר ומשום שעל פי טעמו של בית המשפט התבססה חוות הדעת על הנחות וחישובים שלא הונחה לגביהם תשתית מספקת בבדיקתם. בית המשפט קבע כי המשיב זכאי לשכרו לפי הוראת סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט1979-, ואימץ לעניין זה את דבריו של עד ההגנה ברנר, לפיהם סבר הוא באופן אישי שהמשיב זכאי לתשלום בסך 90,000 דולר ואף הציע ,

תשלום זה למשיב עוד בסוף שנת 1995.

3 בית המשפט המחוזי אימץ את ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום לעניין עצם כריתת ההסכם בין בעלי הדין ולעניין העבודה והיזמות שהושקעו מצד המשיב בעיסקה. לפיכך קבע כי על המבקשת לשלם למשיב שכר ראוי, והוסיף כי "גם אם מדובר 'בפיצוי' אליבא דגירסת המשיבה (המבקשת דכאן), אין נפקא מינא איך יכונה 'השכר' לו זכאי המערער (המשיב)". בית המשפט קבע כי התמלאו התנאים להחלת הוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- (להלן - חוק החוזים), לפיו "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". בקביעת השכר הראוי הסתמך בית המשפט על האמור בע"א 110/92 (טרם פורסם), ופסק כי שכרו הראוי של המשיב עומד על 2% משווי העסקה. לעניין שווי העסקה הפך בית המשפט המחוזי את קביעת בית משפט השלום לפיה לא ניתן להסתמך על חוות דעת המומחה שהוגשה מטעמו של המשיב, ואימץ את האמור בחוות דעת זו. בסופו של דבר פסק בית המשפט המחוזי למשיב סכום של מיליון ש"ח, אף כי הוא נמוך מהסכום המהווה 2% משווי העסקה, וזאת משום שהמשיב בחר להגיש את תביעתו בבית משפט השלום והעמיד אותה על סך מיליון ש"ח.

4.אין בבקשה שלפני מאומה היכול להצדיק מתן רשות לערער בגלגול שלישי. טענות המבקשת נוגעות בעיקרן לנסיבותיה הספציפיות של המחלוקת נשוא הבקשה. אשר לטענה לפיה חידש בית המשפט המחוזי הלכה בעניין הוראת סעיף 46 לחוק החוזים בכך שהחיל אותה על "פיצוי": כאמור לעיל, לא קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בפיצוי אלא שאין נפקא מינה אם התשלום למשיב יכונה בשם "פיצוי" או "שכר ראוי". קריאת פסק הדין מלמדת שבית המשפט המחוזי ראה בתשלום תמורה בגין פועלו של המשיב, בין אם צדק בכך או טעה, אין עילה לבחון את הענין שוב בערכאתנו.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 30,000.- ש"ח.