בג"ץ 5956/02 סהר אסתר נ. קצין התגמולים-אגף השיקום-משרד הבטחון

ביום 4.1.01 נבדקה העותרת על-ידי ועדה רפואית לצורך קביעת נכותה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). לעותרת נקבעה נכות בשיעור 10% בגין פגם אחד בעמוד השדרה ובשיעור 5% בגין פגם נוסף בעמוד השדרה. העותרת הגישה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית. ברם, כחודש לאחר בדיקתה על-ידי הוועדה הרפואית הנ"ל עברה העותרת ניתוח בגבה. בנימוקי ערעורה, שהוגשו רק ביום 22.10.01, ציינה העותרת עובדה זו וטענה להחמרה שחלה במצבה בעקבות הניתוח האמור. יושב ראש הוועדה הרפואית העליונה החליט להפסיק את הטיפול בעניינה של העותרת וכנגד החלטה זו הופנתה העתירה.

בתגובת המשיבים הוסבר, כי הטענה בדבר החמרת מצבה של העותרת, בעקבות ניתוח שעברה - לאחר המועד שבו נקבעה נכותה - אינה נושא היכול להידון לפני הוועדה הרפואית העליונה וכי תרופתה של העותרת היא בהגשת בקשה לקביעת נכותה בעקבות ההחמרה, שעל-פיה תוזמן העותרת לבדיקה חדשה לפני ועדה רפואית מדרג ראשון.

עמדת המשיבים מקובלת עלינו ובנסיבות העניין מתייתר הצורך לדון בטענת העותרת כי החלטת יושב ראש הוועדה הרפואית העליונה להפסיק את הטיפול בערעורה הייתה שלא כדין. יצוין כי שאלה זו עומדת לבירור במסגרתן של עתירות אחרות התלויות לפני בית המשפט, ודי לה כי תידון במסגרתן של העתירות האחרות.

לא מצאנו מקום לקבל גם את טענת העותרת, כי קיום הדיון לפני הוועדה הרפואית העליונה נדרש, למצער, לצורך הכרתה כזכאית לקביעת נכות זמנית; שכן אם תוכר זכאותה של העותרת לנכות בשיעור גבוה יותר מאז פברואר 2001 ממילא לא תזדקק לקביעת נכות זמנית.

הצענו לבאת-כוח העותרת לחזור בה מן העתירה, אך היא בחרה לעמוד עליה, לדעתנו ללא שמץ של צידוק. אנו דוחים את העתירה ומחייבים את העותרת לשלם למשיבים שכר-טרחת עורך-דין בסך 2,500 ₪.