פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
5964/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט
י' דנציגר
העותרים:
1. הבה אבו שאהב
2. ראאפת אבו שאהב
3. מוחמד אבו שאהב
4. ראאף אבו שאהב
5. ראמז אבו שאהב
6. רגד אבו שאהב
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ג בתשרי התשע"א
(01.10.10)
בשם העותרים:
עו"ד כהן רונן
בשם המשיב:
עו"ד גורני הילה
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
עותרת 1 הנה ילידת יהודה ושומרון, ובשנת 2001 הוענקה לה אזרחות ישראלית מכח היותה בתה של אזרחית ישראלית. העותרת מבקשת כי יינתן מעמד דומה גם לילדיה, עותרים 6-2, אשר נולדו באזור מנישואיה, בשנת 1992, לתושב איו"ש.
אין בידנו להיעתר לעתירה. כאמור, העותרים כולם נולדו באזור, ועל כן חל עליהם סעיף 4(א)(2) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 על החלופות הכלולות בו. ובמילים אחרות, העותרים 6-2 היו זכאים לקבל אזרחות ישראלית אם בעת לידתם היו הוריהם אזרחים ישראלים מכוח שבות, ישיבה בישראל, התאזרחות או אימוץ. אף לא אחת מחלופות אלו מתקיימת בעניין ילדיה של עותרת 1.
בא-כוח העותרים הפנה אותנו להלכה שנפסקה בבג"צ 227/98 דוניה עאבד נ' שר הפנים , פ"ד נה(5) 778,
אולם לא מצאנו זיקה כלשהי בין אותה הלכה לנסיבותיהם של העותרים שבפנינו. הוא הוסיף והפנה אותנו לרישומם של עותרים 6-2 בתעודת זהות של אמם כ"כתושבי קבע", אולם לעניין זה הסבירה באת-כוח המשיב כי מקור הרישום בטעות, והסבר זה מקובל עלינו.
נוכח האמור, אין בידי העותרים עילה לקבלתו של הסעד לו הם עתרו, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה.
ניתן היום, כ"ד בחשון התשע"א (01.11.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט