בג"ץ 5971/22סימיון וישנבסקי נ. ביטוח לאומי

השופט א' שטיין:

1.

במסגרת העתירה שלפנינו נתבקשנו לחייב את המוסד לביטוח לאומי להעביר סכומי כסף לא מבוטלים לעותר.

2.

עסקינן בעתירה רביעית במספר אשר הוגשה על-ידי העותר בתוך זמן קצר. עיון בעתירה מגלה כי בדומה לעתירתו של העותר בבג"ץ 5791/22 (להלן: העתירה הקודמת) גם עניינה של עתירה זו בהליכים אזרחיים אותם מנהל העותר, במקרה זה בבתי הדין לעבודה. אלא שגם עתירה זו, בדומה לעתירה הקודמת, אינה מנוסחת באופן שמאפשר ולו הבנה בסיסית של ההליכים נושא העתירה ושל טענותיו של העותר.

3.

בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות על הסף. אחזור ואציין, כפי שציינתי גם בפסק הדין בעניינה של העתירה הקודמת, כי " שעריו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינם פתוחים לתביעות לקבלת סעד כספי שמקומן בערכאות דיוניות" (ראו: בג"ץ 4333/22 טוויל נ' ראש הממשלה , פסקה 18 והאסמכתאות שם (18.7.2022)).

4.

סוף דבר – העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, ונוכח טענותיו של העותר בנוגע למצבו הכלכלי, לא נעשה צו להוצאות. עם זאת, היה והעותר יתמיד בדרכו ויגיש עתירות סרק נוספות, תושתנה עליו הוצאות משפט ראויות, כמקובל במקרים דומים.