בג"ץ 598/94 אשרף מוחמד איברהים נ. המפקד הצבאי באיזור יו"ש

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 598/94

וערעור שכנגד

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט א' מצא

כבוד השופט מ' חשין

המערער : אשרף מוחמד איברהים

נגד

המשיבים : 1. המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון

2. מדינת ישראל

ערעור וערעור-שכנגד על פסק-דינו של

בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.12.93

בת"א 1286/89 שניתן על ידי כבוד

השופט ש' ברלינר

תאריך הישיבה:

י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 )

בשם

המערער : עו"ד מירון קין

בשם המשיבים: עו"ד מיקי חשין ועו"ד אורית סון

פ ס ק - ד י ן

השופט א' מצא:

המערער (יליד 1975) הוא תושב מחנה הפליטים נור א-שמס שליד טול-כרם. ביום 16/3/88, והוא אז כבן שלוש-עשרה, נפגע המערער מכדור רובה שנורה על-ידי חייל צה"ל. מן העובדות שלא נשנו במחלוקת עלה, כי המעשה התרחש בעת שחיילי צה"ל רדפו אחר מתפרעים באחד הרחובות הסמוכים למקום מגוריו של המערער. המערער, שלא היה מעורב בהתפרעות, נפגע מן הירי בעת שישב ליד פתח-ביתו. בתביעתו, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, תבע המערער מן המשיבים לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מן הפגיעה האמורה. במהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים לכלל הסכם, כי מבלי להודות באחריותם לאירוע, יפצו המשיבים את המערער בגין "75 אחוזים מסכום הנזק שייקבע בפסק-דין סופי וחלוט". לאחר שמיעת ראיות וטענות לעניין גובה הנזק קבע בית המשפט המחוזי כי שיעור נזקיו של המערער - ליום מתן פסק הדין (5/12/93) - מסתכם בסך 1,407,000 ש"ח. על-פי המוסכם בין הצדדים הועמד חיובם של המשיבים על סך 1,055,250 ש"ח (75% מסך-כול הנזק שנקבע) בתוספת הוצאות המשפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 200,000 ש"ח. בפסק הדין נקבע, כי "החיוב הוא לעוד 30 יום מהיום". נמצא שהחובה לשלם למערער הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים שחויבו לשלם לו הוטלה על המשיבים רק מתום שלושים ימים ליום מתן פסק הדין. בערעור ובערעור-שכנגד משיגים הצדדים, מזה ומזה, על גובה הפיצויים בכמה מפריטי הנזק.

מהות הפגיעה

2.עקב הפגיעה נגרמו למערער נזקים גופניים קשים. הקליע שנורה לעברו פגע בפניו, חדר ללסתו ולחלל פיו, ריסק חלקים מעצמות הלסתות והחיך ופגע במחיצות של מערות האף. אך הנזק המשמעותי ביותר נגרם לעיניו של המערער, שכתוצאה מן הפגיעה איבד לחלוטין ולצמיתות את כושר הראייה והפך לעיוור.

המשיבים קיוו לשכנע את השופט המלומד, כי את הנזקים לכושר הראייה של המערער אין לייחס לפגיעת הכדור אלא לסיבה אחרת כלשהי. אך השופט דחה עמדה זו מכול וכול. מן החומר הרפואי, לרבות מסמכי בית החולים, עלה, כי עוצמת הפגיעה שספג המערער וקירבתה לעיניים מוכיחות בדרגת ודאות מספקת כי גם הפגיעה באור עיניו של המערער מקורה באותו קליע. ייחוס הפגיעה בעיניים לגורם אחר אמנם לא נשלל לחלוטין על-ידי המומחים הרפואיים, אך בהעדר שמץ ראיה אודות התרחשותו של מאורע אחר, במועד בו נפגע המערער מן הקליע, לא ראה השופט יסוד לניסיון המשיבים להיתלות בגורם זר היפותטי.

בהודעת הערעור-שכנגד טענו המשיבים כי השופט המלומד שגה בקביעתו האמורה. ואולם בסיכומי טענותיהם לא חזרו עוד על טענתם זו, ונראה כי זנחו אותה. להסרת ספק אוסיף, כי על-פי חומר הראיות שהיה לפניו רשאי היה השופט לקבוע שגם את הנזק לעיניו של המערער יש לייחס לפגיעת הקליע שבגין תוצאותיה קיבלו המשיבים על עצמם לפצותו. על יסודה של תשתית זו בחנתי את השגותיהם של הפרקליטים המלומדים, בערעור ובערעור-שכנגד, על שיעורי הפיצויים שנפסקו למערער ביחס לפריטי הנזק השונים. בכמה מן הפריטים - שרק אליהם אתייחס להלן - יש, לדידי, מקום להתערב. אתייחס תחילה לערעור-שכנגד, בגדרו העלו המשיבים השגה מוצדקת כנגד אחד מרכיבי החישוב שעל יסודו נקבע שיעור נזקו של המערער בגין הפסד כושר השתכרות. קבלת עמדת המשיבים תוביל להפחתת הפיצוי שנפסק בפריט זה. אחר-כך אפנה לאותן מטענות הערעור העיקרי, שקבלתן תוביל להגדלת הפיצוי שנפסק למערער בכמה מפריטי הנזק ואף להטלת חיובים נוספים על המשיבים.

הפסד כושר השתכרות

3.בעת שנפגע היה המערער כבן שלוש-עשרה. עקב חומרת הפגיעה, שלבד מעיוורון כללה גם פגיעה בכושר הדיבור ומיגבלות נוספות, נעצרה התפתחותו השכלית של המערער כמעט לחלוטין. על רקע השכלתו הדלה, שיוכו הסוציואקונומי הנמוך וכישלון הניסיונות לשקמו, קבע השופט המלומד, כי סיכוייו של המערער להכשיר עצמו למקצוע כלשהו, או להשיג מקום עבודה, הם כה קטנים עד שאין להביאם בחשבון כלל. הנחת המוצא היתה איפוא שהמערער זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות מלא למשך 47 שנות תוחלת העבודה שלו. את גובה ההפסד, שעליו יש לפצותו, ביסס השופט על סך 1,700 ש"ח לחודש, שהוא גובה השכר הממוצע של תושבי אזור יהודה ושומרון העובדים בישראל. מן הראיות הוברר, כי גובה השכר הממוצע של העובדים בתחומי האזור הוא נמוך במידה ניכרת (פחות משני-שלישים משכרם הממוצע של המועסקים בישראל), אך השופט סבר כי מכלל הנסיבות ניתן להסיק שאלמלא נפגע עשוי היה המערער להימנות עם תושבי האזור המועסקים בישראל. על יסוד נתונים אלה אמד השופט את נזקו של המערער בגין הפסד השתכרות בעתיד בסך 514,000 ש"ח.

בפי המשיבים (שרק מצדם באה השגה על גובה הפיצוי שנפסק בפריט זה) שתי טענות: האחת, כי על בית המשפט היה להביא בחשבון את האפשרות שהמערער, חרף מיגבלותיו, יוכל לעבוד, ולוא באופן חלקי, במפעל לייצור בלוקים השייך לאביו או בעבודת כפיים אחרת. ושנית, שאת הפיצוי על הפסד השתכרותו הצפוי היה על בית המשפט לבסס על שכרם הממוצע של העובדים באזור יהודה ושומרון, ולא על בסיס שכרם הממוצע של עובדים תושבי האזור המועסקים בישראל.

טענתם הראשונה של המשיבים מופנית כנגד קביעת בית המשפט המחוזי, שכתוצאה מן הפגיעה נשללה מן המערער לחלוטין יכולת ההשתכרות; ובהכרעה עובדתית זו אינני רואה יסוד להתערב. אך טענתם השניה של המשיבים ראויה, לטעמי, להתקבל בחלקה. ענייננו בנער שבמועד הפגיעה טרם השתלב במעגלי העבודה. בהערכת סיכויי השתכרותו בעתיד רשאי היה השופט להביא בחשבון גם את האפשרות, שאלמלא נפגע עשוי היה המערער להיקלט בעבודה בישראל. אך בקביעת הפסדו לא היה השופט רשאי להתעלם מן האפשרות האחרת , היינו שכרבים מתושבי אזור יהודה והשומרון אף המערער עתיד היה למצוא את פרנסתו בעבודה בתחומי אזורו. בהעדר ראיה לסתור נכון היה, לדעתי, להניח כי שתי האפשרויות - האפשרות שהמערער היה נקלט בעבודה בישראל והאפשרות שהיה נקלט בעבודה באזור - הן שקולות. מכאן שאת הפסד השתכרותו של המערער היה מן הראוי לבסס על אומדן המשקלל את שני ממוצעי השכר הרלוואנטיים. מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי ממוצע השכר לעובדים באזור יהודה והשומרון במועד הרלוואנטי עמד על סך 1,000 ש"ח לחודש. מכאן שאת הפסד השתכרותו של המערער, למועד החישוב שערך בית המשפט המחוזי, יש להעמיד על סך 1,350 ש"ח לחודש (תחת 1,700 ש"ח לחודש). לפי מקדם ההיוון 302.17, שלפיו חישב בית המשפט המחוזי את גובה ההפסד בפריט זה, יועמד סכום הנזק שנגרם למערער על סך 408,000 ש"ח (תחת 514,000 ש"ח).

סיעוד ועזרת הזולת

4.לא היתה מחלוקת כי בשל עיוורונו נזקק המערער, ויוסיף להיזקק כל ימי חייו, לעזרת הזולת. את נזקי העבר (עד למועד מתן פסק הדין) אמד השופט בסך 60,000 ש"ח, ואילו את נזקי העתיד אמד בסך 328,000 ש"ח. בערעורו משיג בא-כוח המערער על מיעוט הסכום בו אמד השופט את נזקי העתיד. בקביעת הנזק בפריט זה הביא השופט בחשבון הוצאה חודשית ממוצעת בסך 1,000 ש"ח, האמורה לספק את מלוא צורכי המערער הן בסיעוד רגיל (עזרת הזולת) והן בסיעוד מקצועי (שיקום מקצועי והכשרה בסיסית לחיים בתנאי עיוורון, כשיטות נחייה, תנועה והתמצאות). בסיכומי בא-כוח המערער נטען, כי בהערכת נזק זה התעלם השופט מן הראיות שהובאו לפניו, ביחס להיקף העזרה שתידרש למערער לאורך כל שנות חייו וביחס לעלות הכספית בה כרוכה קבלת העזרה. בהסתמכו על הראיות טען בא-כוח המערער, כי את נזקו של המערער בעבור עזרת הזולת שהוא עתיד להיזקק לה היה על בית המשפט להעמיד על סך 747,840 ש"ח (השווי המשוערך להוצאה חודשית ממוצעת בסך 2,280 ש"ח), וכי את שווי הסיעוד המקצועי שהמערער ייזקק לו, צריך היה להעריך בסכום נוסף ונפרד של 127,500 ש"ח.

עיון בטענות הביאני למסקנה, שאת הפיצוי שנפסק למערער בפריט זה אכן מוצדק להגדיל, הגם שלא בשיעורים להם טען בא-כוחו. מתוך התחשבות בכלל הנסיבות, לרבות הפער הניכר בין עלותם של השירותים בישראל לבין עלותם באזור יהודה והשומרון, הייתי מבסס את חישוב נזקו של המערער, בגין עזרת הזולת וסיעוד מקצועי גם יחד, על הוצאה חודשית ממוצעת כוללת של 1,750 ש"ח (תחת 1,000 ש"ח) וכפועל-יוצא מכך מעמיד את סך-כול הנזק בפריט זה על סכום משוערך של 574,000 ש"ח (תחת הסך 328,000 ש"ח).

הוצאות רפואיות ואביזרים

5.השופט המלומד קבע כי המערער עתיד להיזקק לטיפולים רפואיים שונים: התקנת פרוטזות לעיניים (או, לפחות, לאחת מעיניו), טיפולי שיניים ושיקום הפה וטיפולים בתחום אף-אוזן-גרון. את עלות ההוצאות הרפואיות בגין מכלול הטיפולים הללו שם השופט בסך כולל של 80,000 ש"ח. מכלל אמצעי סיוע ואביזרים שעיוורים עשויים להסתייע בהם הכיר השופט באפשרות שהמערער עתיד להיזקק למקל נחייה אלקטרוני וכן למחשב שבעזרתו יוכל "לקרוא" חומר כתוב. את עלותם של אביזרים אלו שם השופט בסכום נוסף של 75,000 ש"ח.

העיון בטענות בא-כוח המערער שיכנע אותי שאת הסכום שנקבע בגין ההוצאות הרפואיות יש להגדיל בכדי מחציתו ולהעמידו על סך 120,000 ש"ח (תחת 80,000 ש"ח). כן נראה שבקבעו את העלות של מקל נחייה אלקטרוני ושל מחשב המתאים לצרכיו של עיוור, לא הביא השופט בחשבון את העלויות הנובעות מפחת ומצורכי חידושו של הציוד. באומדן זהיר הייתי מעמיד את הנזק בפריט זה על סך 150,000 ש"ח (תחת 75,000 ש"ח).

ניידות

6.השופט המלומד קיבל שבשל נכותו יידרש המערער להוצאות נסיעה מוגברות. את ההפרש בהוצאותיו בתחבורה ציבורית ונסיעות מיוחדות שם השופט בסכום כולל של 50,000 ש"ח. סכום זה מניח הוצאה עודפת בסך של כ150- ש"ח לחודש בלבד. המערער טוען כי סכום זה אינו משקף את היקף צרכיו הממשיים של המערער, ואני סבור כי הדין עמו. עם זאת אין בידי לקבל את שיטת החישוב על-פיה הגיע בא-כוח המערער להערכת נזק בסך של כ400,000- ש"ח. את נזקו של המערער בפריט זה יש לאמוד בסכום גלובאלי, והסכום הנראה לי מתאים הוא 150,000 ש"ח, שיבוא תחת הסכום 50,000 ש"ח שנקבע בפסק הדין קמא.

הפרשי הצמדה וריבית

7.בפי בא-כוח המערער היו השגות גם על אי-חיוב המשיבים בתשלום ריבית על הפיצוי שנפסק למערער בגין כאב וסבל, מיום האירוע שבעטיו נפגע, וכן על אי-חיובם בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על כלל החיובים מיום מתן פסק הדין. ואני סבור, כי בשני העניינים הדין עמו.

הפיצוי שנקבע בגין כאב וסבל מסתכם בסך 220,000 ש"ח, והמערער זוכה ב75%- מסכום זה. על הפיצוי שנפסק לו בפריט זה היה המערער זכאי, כמקובל, לפסיקת ריבית כחוק מיום האירוע (16/3/88). בית המשפט המחוזי, שנמנע מפסיקת ריבית, לא הסביר בפסק-דינו מדוע ראה לחרוג מן הכלל. טענת המשיבים, כי גובה הפיצוי שנפסק למערער על כאבו וסבלו מחפה על אי-פסיקת ריבית, אינה יכולה להתקבל. במאמר מוסגר אוסיף, כי השגת המשיבים על גובה הפיצוי בגין כאב וסבל, שבערעור-שכנגד וכן בסיכומי-טענותיהם נוסחה בלשון כללית וסתמית, לא שיכנעה אותי כי הסכום שנקבע אינו הולם את חומרתה המופלגת של הפגיעה. נמצא כי המערער זכאי לתוספת ריבית כחוק על סכום הפיצוי שנפסק לו בגין כאב וסבל מיום האירוע.

חישובי הנזק והפיצוי נקבעו על-ידי השופט המלומד בערכי יום מתן פסק הדין. באמירתו בסוף פסק-דינו כי "החיוב הוא לעוד 30 יום מהיום" העניק השופט למשיבים אורכת תשלום של 30 ימים שבהם לא יישאו החיובים הפרשי הצמדה וריבית. השופט לא הסביר, ואני לא מצאתי, מה הניעו להעניק למשיבים פטור זה. גם עניין זה טעון איפוא תיקון מלפנינו.

העולה מן המקובץ

8.בסיכומם של דברים נראה לי כי יש להתערב בחיובי פסק הדין בפרטים עליהם עמדתי. פרטי החיוב האחרים שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא יעמדו בעינם. התוצאה המשוקללת הנובעת מקבלתם של הערעור ושל הערעור-שכנגד היא, שלסכום הפיצויים שנפסק למערער על-ידי בית המשפט המחוזי ייתווסף סכום של 266,250 ש"ח (בערכי יום מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי) על-פי הפירוט הבא:

הגדלת שיעור הנזק בגין סיעוד ועזרת הזולת סך 246,000 ש"ח

" " " " הוצאות רפואיות " 40,000 "

" " " " אביזרים מיוחדים " 75,000 "

" " " " הוצאות ניידות " 100,000 "

סך הכול סך 461,000 ש"ח

הפחתת שיעור הנזק בגין הפסד השתכרות " 106,000 "

יתרת סכום ההגדלה סך 355,000 ש"ח

75% מן הסכום סך 266,250 ש"ח

בנוסף לאמור זכאי המערער לתוספת ריבית חוקית על הסכום שנפסק לזכותו על-ידי בית המשפט המחוזי בגין כאב וסבל (75% מסך 220,000 ש"ח) מיום האירוע נשוא תביעתו, וכן להפרשי הצמדה וריבית כחוק על מלוא סכום חיובי פסק הדין מיום מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

המשיבים ישלמו למערער את הוצאות הערעור, בהתאם לתוספת הסכום שנפסק לו, ושכר-טרחת עורך-דין (בשתי הערכאות) בסך 40,000 ש"ח.

ש ו פ ט

המשנה לנשיא ש' לוין:

אני מסכים.

המשנה לנשיא

השופט מ' חשין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.