בג"ץ 5980/18 מקסים יסאולקוב נ. רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

השופט נ' הנדל:

1.

העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה למשיבים להכיר בעותרים 1-2 – אב יהודי ובנו הקטין – "כזכאי שבות", ולהעניק להם "אזרחות ישראלית וזכויות כעולים חדשים וכאזרחים ישראלים לפי חוק השבות".

בתגובתם המקדמית הדגישו המשיבים כי טרם התקבלה החלטה כלשהי בעניינם של העותרים. לדבריהם, לאחר שבראיון שנערך לעותר ביום 23.10.2017 התברר כי יש לו עבר פלילי משמעותי, הוא התבקש שוב ושוב – בביקוריו בלשכת רשות האוכלוסין בתאריכים 12.12.2017 ו- 4.7.2018 – להמציא מסמכים נוספים בעניין. זאת, על מנת לאפשר למשיב 2 (להלן: שר הפנים ) לשקול את בקשתו בראי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, התשי"ב-1952, המסמיך את השר להימנע ממתן אשרת עולה לאדם "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". ברם, העותרים לא המציאו את המסמכים המבוקשים, ובעקבות פנייה שנעשתה אליהם לאחר הגשת העתירה הנוכחית, אף הודיעו שאין בכוונתם לעשות זאת. לפיכך, המשיבים פועלים "כיום לצורך הבאת עניינו של העותר בפני שר הפנים", בהתבסס על החומר הראייתי הקיים, "ובשים לב" לסירוב האמור.

בנסיבות אלה, המשיבים גורסים כי ענייננו בעתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף. הם מוסיפים כי העותרים לוקים אף בחוסר ניקיון כפיים – שכן בעתירה נאמר כי "לעותר 1 קיימות בעברו, 2 עבירות", בגינן הורשע בשנים 1999 ו-2001, והושמטו שתי הרשעות נוספות: האחת, משנת 1986, שבגינה ריצה שמונה שנות מאסר, והאחרת, משנת 2015, שבגינה נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל.

לעומתם, העותרים טוענים כי נוכח פרק הזמן שחלף מאז פנו למשיבים יש להכריע בעתירה לגופה – שאם לא כן, "המשיבים יכולים להמשיך באופן התנהלותם הקודם ולעכב את הטיפול בבקשת העותרים במשך חודשים ואף שנים". בהקשר זה, הם מתעלמים מן ההרשעות הנוספות שעליהן הצביעו המשיבים – ובעיקר, מן הסיבות להשמטתן מכתב העתירה – ומסתפקים בטענה כי עברו הפלילי של עותר 1 אינו רלוונטי "שכן עברו 17 שנים מאז העבירה השנייה שלו".

2.

עיון בעתירה מלמד כי העותרים סברו שבקשותיהם כבר נדחו בעל פה על ידי המשיבים (פסקאות 31, 62 ו-68 לכתב העתירה), והתמקדו בפגמים שנפלו, כביכול, בהחלטת המשיבים לגופה – כמו גם במתכונת שבה ניתנה. ברם, לאחר שהובהר כי טרם התקבלה החלטה מינהלית שניתן לתקוף, וכי עניינם של העותרים עודנו תלוי ועומד, הרי שמדובר בעתירה מוקדמת שאין להידרש לה.

אשר לטענות שהועלו בתשובת העותרים כלפי השיהוי בבירור בקשותיהם – מעבר לכך שלא ניתן להן ביטוי ממשי בעתירה עצמה, דומה כי רובד זה מיצה עצמו לאור הבהרת המשיבים כי הם פועלים "בימים אלו" להבאת הסוגיה לפני שר הפנים. זאת, גם אם אניח, לצורך העניין, שהעיכוב אינו תולדת מחדלם המתמשך של העותרים למסור את המסמכים הרלוונטיים.

3.

אשר על כן, העתירה נדחית – תוך שמירה על זכויות העותרים לשוב ולעתור נגד המשיבים אם יתעורר בכך הצורך, בין בשל שיהוי בקבלת ההחלטה ובין על ההחלטה לגופה. אין צו להוצאות.