בג"ץ 5994-23 בג"ץ 5994-23

1.העתירה שבפנינו כוונה כנגד העברת קווי חשמל באדמותיהם החקלאיות של העותרים, תושבי העיר מע'אר, כחלק מתכנית תשתית לאומית באזור הגליל.

2.העותרים טוענים כי יש להורות על הסטת התוואי של קווי החשמל שנקבע ואושר בשנת 2020 במסגרת תכנית תשתית לאומית תת"ל/62/ב – "יציאת קווי מתח עליון מתחמ"ג גליל מזרחי" (להלן: התכנית) כך שלא יעברו באדמותיהם החקלאיות. כבר בשלב זה יצוין כי מאז אישורה של התכנית כבר החלו העבודות לביצועה. העתירה דנן הוגשה בחודש אוגוסט 2023. בעיקרו של דבר, נטען בה כי התוואי של קווי החשמל כפי שנקבע בתכנית פוגע בזכויות הקניין של העותרים, וכן בזכויות נוספות שלהם – לחופש עיסוק ולבריאות. זאת, בשים לב לטענה כי קווי החשמל – שהם קווי מתח עליון – יפגעו בבריאותם של מי ששוהים באדמות ועובדים בהן. העותרים אף טענו כי העברתם של קווי החשמל באדמותיהם החקלאיות עולה כדי הפליה בהשוואה לבעלי קרקעות אחרים. העותרים הדגישו כי לשיטתם גורמי המינהל הרלוונטיים לא בחנו כראוי את האפשרות להקים את התוואי כך שהפגיעה בזכויותיהם תהיה פחותה. להשלמת התמונה יצוין כי לצדה של העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, שנדחתה ביום 6.11.2023 (השופטת ר' רונן).

3.בתגובתה המקדמית מיום 31.8.2023 הצטרפה עיריית מע'אר, היא המשיבה 9, לטענותיהם של העותרים ואף הוסיפה עליהן. העירייה ציינה כי היא מתנגדת לתכנית, אך הלכה למעשה לא הגישה התנגדות בעניין זה, לטענתה בשל קשיים שונים הקשורים לתקופת משבר הקורונה. עיריית מע'אר הדגישה כי בשנת 2022 נפגשה עם נציגיה של חברת החשמל וסיכמה עמם שימסרו לה נתונים על אודות הסכנה הבריאותית הנשקפת מהקרינה שבקווי המתח, אך בפועל מעולם לא נמסר לה מידע בנושא.

4.בימים 3.9.2023, 11.9.2023 ו-21.9.2023 – בהתאמה – הגישו חברת החשמל, המשיבים 7-1 (להלן: משיבי המדינה) והרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים תגובות מקדמיות מטעמן לעתירה (להלן יחד: המשיבים). בעיקרו של דבר, המשיבים גרסו כי טענותיהם של העותרים אינן יכולות להישמע בעת הזו, בשים לב לכך שההליך התכנוני הושלם זה מכבר, לנחיצותה של התכנית ולהשלכות החיוביות שיהיו לקידומה על אזור הצפון כולו. המשיבים הוסיפו כי נעשו מאמצים לצמצום הפגיעה של התכנית במקרקעין פרטיים, וכי למעשה עיון בה ובתוואי המלא של קווי המתח מלמד שאין בסיס עובדתי לטענותיהם של העותרים לפגיעה בלתי מידתית בקניינם ואף לא לטענת ההפליה שהעלו. חברת החשמל ומשיבי המדינה הדגישו כי לשיטתם העתירה הוגשה בשיהוי כבד, בשים לב לכך שהתכנית פורסמה ברשומות ביום 20.12.2020, ואף העותרים אינם כופרים בכך שידעו על תוואי התכנית כבר בחודש מרץ 2022. כן נטען כי העותרים לא מיצו הליכים בפני גופי התכנון, ואף לא צירפו כמשיבה את חברת נגה – קידום מערכות החשמל בע"מ, האחראית על ניהול, תכנון ופיתוח של מערכת החשמל, באופן שעלול לפגוע בשלמות התמונה העובדתית בעניינם. עוד נטען כי קווי המתח עומדים בכל התקנים הרלוונטיים כך שאין בסיס ממשי לחששותיהם של העותרים בכל הנוגע לסכנות הקרינה.

5.ביום 5.10.2023 העותרים הגישו כתב תשובה. בעיקרו של דבר העותרים מיקדו את טענותיהם בכך שיש לדחות את הטענות לעילות סף שהעלו המשיבים, ובפרט את טענת השיהוי. העותרים טענו שקבלתן של עילות הסף תפגע באופן ממשי ביכולתם להגן על זכויותיהם, והוסיפו כי בניגוד לטענות שהעלו המשיבים, ביצוע התכנית באדמותיהם טרם החל וניתן למנוע זאת. עוד טענו העותרים כי בפועל הם לא היו יכולים להגיש התנגדויות לתכנית במועד, משום שדבר קידומה לא הגיע לידיעתם, בין השאר בשל מגפת הקורונה. כן נטען כי העובדה שהעותרים לא זומנו באופן אישי להשמיע עמדה בשלבי גיבוש התכנית פוגמת בתקינות ההליך המינהלי.

6.הדיון בעתירה התקיים בפנינו ביום 18.12.2023 ובו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. חרף השלמתו של השלב התכנוני, שבמובן מסוים יוצר "מעשה עשוי", ובמידה לא מבוטלת לפנים משורת הדין, התמקדנו במהלך הדיון בשאלות שנסבו על ההשלכות הבריאותיות הנטענות של קווי החשמל. הממונה על הקרינה הצהיר במהלך הדיון כי קווי החשמל עומדים בכל התקנים הרלוונטיים, ואף מעבר לכך. בתום הדיון הורינו כי יוגש מסמך פורמאלי בעניין זה.

7.ביום 26.12.2023 משיבי המדינה הגישו הודעה שכללה התייחסות של ראש אגף מניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה להשלכות הבריאותיות של קווי המתח. בהודעה הובהר כי:

"לקווי המתח נשוא העתירה, העוברים, בין היתר, בקרקעות חקלאיות, הונפק על ידי הממונה מכוח סעיף 3 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006, היתר הקמה מספר 1942 של המשרד להגנת הסביבה בתאריך 22.02.2023. היתר ההקמה ניתן לאחר שנבדק ונמצא, כי רמות החשיפה המרביות, הצפויות לקרינה כתוצאה מהפעלת קווי המתח המתוכננים בהתאם לתכנית ומקו המתח שכבר קיים באזור, בחישוב מצרפי, נמוכות באופן משמעותי מן הנדרש, ולכן אינן מסכנות את בריאות הציבור, ובכלל זה העובדים והשוהים באותן קרקעות חקלאיות".

8.אנו סבורים כי ההבהרה בנושא הקרינה וההשלכות הבריאותיות של קווי המתח היא חשובה, וכי יש בה כדי לתת מענה לחששותיהם של העותרים בנושא זה.

9.בכפוף להבהרה זו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. זאת, הן נוכח הימנעותם של העותרים ממיצוי הליכים בזמן אמת באמצעות מנגנון ההשגות הקבוע בדין, והן נוכח השיהוי שנפל בהגשתה של העתירה. לא בכדי קובע חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק) מנגנון מוסדר ותחום בזמן להגשת התנגדויות בפני גורמי התכנון, ובכלל זאת ביחס לתכניות תשתית לאומית (ראו: סעיף 76ג(8) לחוק). מטרתו של הסדר זה היא הבטחת זכויותיו של הפרט שנפגע מתכנית, מצד אחד, והגנה על האינטרס הציבורי הרחב באמצעות קידום הליכי תכנון יעילים וודאיים, מצד אחר (להרחבה ראו: בג"ץ 3459/10 אלעתאימן נ' ממשלת ישראל, פסקאות 13-9 (14.6.2011)). בענייננו, העותרים לא הגישו התנגדויות כנדרש בחוק, חרף העובדה שהפרסום הראשון של התכנית לציבור, טרם אישורה, נעשה עוד בשנת 2019 – לפני תחילתה של מגפת הקורונה. יוער כי בניגוד לטענתם של העותרים, חוק התכנון והבניה מתייחס במפורש לפרסום הודעות בעיתונים, וכאשר מפורסמת הודעה כאמור החוק אינו מטיל חובה מינהלית לפנות באופן יזום לבעלי הקרקע כדי שישמיעו את התנגדויותיהם. אף לאחר אישורה של התכנית, וגם כאשר מידת השפעתה של מגפת הקורונה על חיי היום-יום התמעטה, העותרים לא פעלו בעניין והגישו את עתירתם רק בחודש אוגוסט 2023. על כך יש להוסיף כי כפי שפירטו המשיבים, ביצוע התכנית כבר החל, אף אם העבודות באדמות של העותרים טרם החלו. כמו כן, מאחר שהעתירה מצריכה "פתיחה מחדש" של הליכי התכנון ביחס לתכנית שכבר אושרה והוחל בביצועה – מהלך אשר השפעתו על סד הזמנים לביצוע התכנית רבה – מתקיים בענייננו אף שיהוי אובייקטיבי שלו יש לתת משקל ממשי (ראו למשל: בג"ץ 8696/22 אברהם יצחק בע"מ נ' מדינת ישראל שר הבינוי והשיכון, פסקאות 62-59 (20.7.2023). ראו גם: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 364-360 (2017)).

10.למעלה מן הצורך נציין כי לא הונחה תשתית עובדתית של ממש לטענה כי מיקומם של קווי החשמל משקף הפליה בהשוואה לבעלי קרקעות אחרים. משיבי המדינה טענו כי קווי המתח עוברים הן באדמות מדינה והן באדמות פרטיות, על-פי הצרכים התכנוניים, וזהו המקום לחזור ולהבהיר כי יכולתנו להידרש לטענה זו הייתה מוגבלת לאחר שלא הועלתה במועד בשלב התכנוני.

11.לא נוכל לסכם מבלי לציין כי הבנו לליבם של העותרים בהתחשב בהשלכותיה של התכנית על אדמותיהם החקלאיות. בהתאמה, נדרשנו לטענותיהם בכובד ראש. אולם, בסופו של דבר, איננו סבורים שעלה בידיהם להראות שהפגיעה בהם לא עמדה בדרישות הדין – מעבר לאי-הנחת הכרוכה בהעברת קווי חשמל באדמות פרטיות, שהיא חלק הכרחי מהליכי תכנון ופיתוח.

12.סוף דבר: העתירה נדחית, ללא צו להוצאות.