בג"ץ 60/06 אופיר ליבוביץ נ. בית הדין הרבני האזורי מח' ת'א

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.לפנינו עתירה לעיכוב המשך ההליכים המתנהלים בבית הדין הרבני האיזורי במחוז תל – אביב, ולביטולו של פסק דין שניתן על ידי אותו בית דין בהרכב חסר. מתבקש אף צו ביניים לעיכוב המשך ההליכים בעניינים של בני הזוג בפני אותו בית דין עד למתן החלטה בעתירה זו.

2.ביום 6.7.2005 ניתן פסק דין בתביעה שהגישה אשת העותר, היא המשיבה 2, כנגד העותר בידי בית הדין הרבני האיזורי בתל – אביב. פסק דין זה ניתן בהרכב של שני דיינים. העותר מציין כי הסכים לכך שפסק הדין יינתן בהרכב זה, אולם, לטענתו, לא הוסברה לו על ידי בית הדין משמעות מתן פסק דין בהרכב חסר, ולא היה ער לכך כי פסק דין זה חסר נפקות משפטית עקב כך. העותר משיג על תוצאות פסק הדין, וטוען כי לא הסכים לתת גט לאשתו, אלא הגיש תביעה לשלום בית, וכי מערכת היחסים בין בני הזוג טובה וראוי לשקם את התא המשפחתי. בעתירתו, מבקש העותר כי נקבע כי פסק הדין הקובע כי על בני הזוג להתגרש הינו חסר תוקף משפטי, ובטל.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל , ה תשנ"ג

(להלן: "התקנות"), קובעות את האופן בו יש להשיג על החלטות ופסקי דין היוצאים תחת ידיו של בית הדין רבני איזורי. בתקנה קל"ב נקבע:

(1) כל פסק-דין וכל החלטה של בית-דין אזורי הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק-דין, ניתנים לערעור לבית-הדין הגדול.

(2) על פסק-דין זמני או החלטת-ביניים אין ערעור, אלא לאחר קבלת רשות לערער מבית-הדין הגדול.

הוראות אלה קובעות מהן הדרכים בהן על בעל דין להשיג על פסק דין והחלטה שניתנו בידי בית הדין הרבני האיזורי. ושומה על בעל דין ללכת בדרכים אלה ולמצות את סעדיו במערכת השיפוט בה נדון ההליך, קודם שיבוא בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. העותר לא הלך בדרך הסלולה בתקנות הדיון בבתי הדין, ופנה לבית משפט זה בלא למצות תחילה את נתיב ההשגה והערעור הפתוחים בפניו במערכת בתי הדין הרבניים, גופה. בנסיבות אלה, משלא מיצה את סעדיו כאמור, דין העתירה להידחות על הסף. עם דחיית העתירה, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.