בג"ץ 6002/12 בנא עווני נ. עיריית נצרת

1.

לפניי בקשה למתן צו ביניים, המשיגה על החלטת מועצת העיר של עיריית נצרת (להלן: המשיבה 1 ) להקצות לנעמת – תנועת נשים עובדות ומתנדבות (להלן: המשיבה 2 ) חלקה 41 בגוש 16583 בעיר נצרת (להלן: המקרקעין ) וכן למסור לרשותה את ניהול בית הספר והמרכז להכשרה מקצועית, שנבנו על אותם המקרקעין (להלן: המבנה ).

הבקשה נלווית לעתירה להורות על ביטול ההחלטה האמורה, אשר ניתנה בעקבות המלצת ועדת ההקצאות מטעם המשיבה 1 (להלן: הועדה ), ולחיוב המשיבה 1 לפרסם מכרז פומבי להקצאת המקרקעין ותפעול בית הספר ומרכז ההכשרה. במסגרת הבקשה לצו ביניים ביקש בא כוח העותר לאסור על המשיבות להוציא לפועל את החלטת מועצת העיר של המשיבה 1, עד להכרעה בעתירה.

המשיבות הגישו את תגובתן לעתירה ולבקשה, בהתאם להחלטה שניתנה בעניין זה.

טענות העותר

2.

העותר, חבר מועצת העיר של המשיבה 1 החל מחודש מרץ 2012, טוען בעתירה ובבקשה הכלולה בה, כי מאחר שבנסיבות דנן, ביקשה המשיבה 1 להתקשר עם גורם אחר, לשם ניהול ותפעול בית ספר והמרכז להכשרה מקצועית, היה עליה לערוך מכרז לבחירתו, ולא כך היה. למעשה, בניית המבנה החלה בשנת 2008, בעקבות פניית המשיבה 2 ולמענה, וההליכים הפורמאליים, הנוגעים לאישור ההתקשרות בין המשיבות במועצת העיר של המשיבה 1, בוצעו בדיעבד ולמראית עין בלבד.

עוד נטען, כי גם אם, במקרה דנן, המשיבה 1 היתה פטורה מקיום חובת המכרז, היה עליה לפעול על פי נוהל הקצאת קרקעות ומבנים, המופיע בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 5/2001 (להלן: נוהל הקצאת קרקעות), כאשר התנהלותה , בעניינה של המשיבה 2, מהווה הפרה גסה של הוראות נוהל זה. כך למשל, קובע הנוהל, כי ניתן להקצות קרקע ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית לגופים הפועלים שלא למטרת רווח. ואולם, המשיבה 2, כך נטען, מפיקה רווחים מתלמידי מרכז ההכשרה המקצועית ולכן ההחלטה להקצות לה את המקרקעין והמבנה שעליהם, לכאורה בהתאם לנוהל, הינה בלתי חוקית, ודינה בטלות. העותר העלה טענות נוספות

בדבר חשש למשוא פנים ולפגמים נוספים שנפלו בקבלת החלטתה של המשיבה 1.

תגובת המשיבות

3.

המשיבות ביקשו לדחות את הבקשה והעתירה לגופה, בהסתמך על עילות סף שונות. בין היתר, נטען לשיהוי בהגשת הבקשה והעתירה, שכן לטענת המשיבה 1, סיעתו של העותר במועצת העיר של המשיבה 1 ידעה על הכוונה להקצות את המקרקעין והמבנה לטובת המשיבה 2, לכל הפחות, בשנת 2008, עת אושר היתר הבניה להקמת " בית ספר ומרכז להכשרה מקצועית נעמת ", ובהמשך כאשר נערך טקס הנחת אבן הפינה להקמת המבנה, בו נכח אף יו"ר סיעת העותר.

4.

לגופן של טענות, הובהר, כי עסקינן בהקצאת מקרקעין של המשיבה 1 למוסד ציבורי למטרת חינוך, שאינה טעונה פרסום מכרז פומבי, בהתאם לדין. תחת זאת, פעלה המשיבה 1, בתיאום עם משרד הפנים, בהתאם לנוהל ההקצאות, ומשמשרד הפנים נתן את אישורו להתקשרות בין המשיבות, חזקה שלא נפל פגם בהתנהלותן.

בשלב זה, כך נטען בתגובות שהוגשו מטעם המשיבות, המבנה שהוקם על המקרקעין מוכן ומזומן לקבלת מאות מתלמידות המשיבה 2, אשר יזמה את הקמתו על מנת להבטיח את המשך פעילות " בית ספר תיכון טכנולוגי לנערות " (להלן: בית הספר הטכנולוגי ), המופעל על ידה בעיר נצרת, מזה למעלה מ- 30 שנים. משרד החינוך, משרד השיכון והבינוי והמשיבה 2 השקיעו משאבים רבים בהקמת המבנה, ולאחר קבלת האישורים הדרושים, העבירה המשיבה 2

את הריהוט והציוד ממבנה בית הספר הישן, בו עשתה שימוש בעבר, אל המבנה החדש שהוקצה לה על ידי המשיבה 1.

בנסיבות אלו, טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה לצו ביניים וכן את העתירה לגופה.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הנני סבור כי אין מקום ליתן את צו הביניים המבוקש.

נכון למועד הגשת הבקשה, היה המבנה, ששלוש מקומותיו מיועדות לשמש כבית ספר וקומה אחת הימנו תשמש כמרכז להכשרה מקצועית, מוכן לקראת מאות מתלמידות העיר נצרת.

כאמור בתגובת המשיבה 2, נועד עיקרו של מבנה זה לשמש המשך למבנה בית הספר הטכנולוגי, אשר לא הכיל עוד את כמות התלמידות המבקשות ללמוד בו, ולא תאם את דרישות משרד החינוך, לשם קבלת רשיון להפעלתו. משרד החינוך וכן משרד השיכון והבינוי מימנו את הקמת בית הספר במבנה, והמשיבה 2 נשאה במימון בניית מרכז ההכשרה המקצועית, וזאת, לדבריה, לטובת קידום מעמדן של הנשים הערביות בנצרת וסביבתה.

מטיעוני המשיבות עולה עוד, כי משרד הפנים אישר את החלטת המשיבה 1 להקצות את המקרקעין והמבנה לטובת המשיבה 2, לאחר שהמשיבות תיקנו את הליקויים עליהם הצביע, וכי משרד החינוך הנפיק רשיון זמני למבנה, עוד בסוף חודש יולי שנה זו.

עוד אין חולקין, כי

המשיבה 2 פינתה את המבנה הקודם בו פעל בית הספר, החזירה אותו לבעליו, והעבירה את תכולתו למבנה החדש, מושא בקשה זו.

במצב דברים זה, ומשום ההנחה כי, אם ימצאו טענותיו של העותר מוצדקות, ניתן יהיה לפעול לשינוי מצב הדברים בשנת הלימודים הבאה, הנני סבור כי יש לדחות את בקשת העותר למתן

צו הביניים.

6.

לא מצאתי בתשובת העותר לתגובת המשיבות, אשר הוגשה היום, כדי לשנות ממסקנתי זו.

7.

הבקשה למתן צו ביניים נדחית, אפוא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.