בג"ץ 6010/09סופייאן מסלוחי נ. נשיא המדינה

השופט א' גרוניס:

1.

לפנינו עתירה המופנית נגד החלטת נשיא המדינה לדחות את בקשת העותר לקצוב פעם נוספת עונשי מאסר עולם שנגזרו עליו ונקצבו לתקופה של 42 שנים.

2.

ביום 24.4.94 נגזר על העותר עונש של מאסר עולם ושבע שנות מאסר נוספות, לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בביצוע עבירות של רצח והצתה (ת"פ 145/93). ביום

28.9.94 נגזר על העותר עונש מאסר עולם נוסף, לאחר שהורשע בביצוע עבירות של רצח וקשירת קשר לביצוע שוד (ת"פ 246/94). בגזר הדין נקבע, כי עונש זה ירוצה בחופף לעונש מאסר העולם הראשון שנגזר על העותר. בהליך נוסף הוטלו על העותר שלוש שנות מאסר, מתוכן שנה וחצי במצטבר למאסר העולם. זאת בעקבות הרשעה בסדרה ארוכה של עבירות. ביום 5.6.06 קצב נשיא המדינה, בהמלצת וועדת השחרורים המיוחדת (להלן - הוועדה ), את עונשו של העותר לתקופה של 42 שנים. בחלוף זמן מה, פנה העותר בשנית אל נשיא המדינה ואל הוועדה על מנת שעונשו ייקצב פעם נוספת, לתקופה קצרה יותר. ביום 23.8.09 דחה נשיא המדינה את הבקשה, וזאת בעקבות המלצה שלילית של הוועדה מיום 3.5.09. העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטה זו.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. הסמכות להורות על קציבת עונשו של אסיר הינה חלק מהסמכויות הנתונות לנשיא על-פי חוק (סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה). סעיף 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה מקנה לנשיא חסינות מפני הליכים משפטיים העוסקים בתחומים הקשורים בתפקידיו או בסמכויותיו. היינו, הוראה זו מונעת דיון בעתירות המכוונות באופן ישיר נגד החלטותיו של נשיא המדינה. די בטעם זה כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו למשל, בג"ץ 6560/08 חלמיש נ' נשיא המדינה (טרם פורסם, 23.7.2008) והאסמכתאות שם). מעבר לכך, גם במקרים בהם נתקפת החלטת נשיא המדינה בעניין קציבת עונש או חנינה באופן עקיף, תופעל ביקורת שיפוטית מצומצמת בלבד על ההחלטה. זאת, נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לנשיא בקבלת החלטות מסוג זה, המבוססות על מידת החסד והרחמים (ראו למשל, בג"ץ 9631/07 כץ נ' נשיא המדינה , פיסקאות 15-14 לפסק דינו של השופט פוגלמן (טרם פורסם, 14.4.2008). הנימוקים המוצגים על-ידי העותר מהווים חזרה על הטענות שהעלה לפניי הוועדה ולפני נשיא המדינה, ואין הם מגלים כל טעם ראוי להתערב בהחלטה שנתקבלה בעניינו.

4.

העתירה נדחית אפוא על הסף.