בג"ץ 6034/19 פלוני נ. פלוני

השופט י' אלרון :

1.

עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול ) מיום 26.6.2019, בגדרו נדחה ברובו ערעורה של העותרת על החלטת בית הדין הרבני האזורי באשקלון (להלן: בית הדין האזורי ) מיום 26.10.2018, בעניין זכויותיה ברכוש המשותף ובזכויות הפנסיה של המשיב 1 (להלן: המשיב ).

2.

כעולה מהעתירה, העותרת והמשיב נישאו זו לזה ביום 30.6.1985, להם 6 ילדים בגירים, והחל מיום 1.6.2018 הם מצויים בהליך גירושין.

3.

בהחלטתו מיום 26.10.2018 קבע בית הדין האזורי, כי החל מיום 1.8.2001 נוהגים העותרת והמשיב כ"פרודים", וכי ממועד זה ועד למועד ההחלטה על גירושיהם ביום

1.6.2018, היה ביניהם "שיתוף כלכלי מוחלש".

משכך, ובהתאם לסמכותו מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון ) קבע בית הדין האזורי כי העותרת זכאית ל-30% מזכויות הפנסיה של המשיב בתקופה האמורה, ולא למחציתן כבקשתה.

בנוסף, דחה בית הדין האזורי את בקשת העותרת לחלק את הרכוש המשותף באופן לא שוויוני לטובתה כדי להשוות את מצבה הכלכלי לזה של המשיב, תוך שעמד על הצורך לצמצם ככל האפשר סטייה מעיקר הדין המורה על חלוקה שוויונית.

כמו כן, נדחתה בקשת העותרת להוון את חלקה בזכויות הפנסיה של המשיב, לנוכח הפסיקה המקובלת הנמנעת מכך.

4.

ערעורה של העותרת על החלטה זו נדחה ברובו ועיקרו בפסק דינו של בית הדין הגדול מיום 26.6.2019. יחד עם זאת, נקבע כי חלקה בזכויות הפנסיה של המשיב, יוגדל מ-30% ל-35%, על מנת "שלא תיוותר ללא משענת כלכלית ראויה".

5.

מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה שבה העותרת וטוענת כי בתי הדין הרבניים שגו באופן חלוקת נכסיהם, וכי פגעו בזכות הטיעון והשימוע שלה משקבעו ממצאים בדבר היעדר "שיתוף רגשי" מבלי לקיים דיון הוכחות ולאפשר את חקירת הצדדים.

6.

דין העתירה להידחות על הסף.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו בהן מוגבלת למקרים חריגים שבהם ניכרת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים שבהם נדרש מתן סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (וראו למשל: 3841/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (3.6.2018)).

עניינה של העותרת אינו נמנה על מקרים חריגים אלו.

7.

עיקר טענות העותרת נסובות על האופן בו ערכו בתי הדין הרבניים איזון נכסים בינה לבין המשיב. משכך, הן בעלות אופי "ערעורי" מובהק ואינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ.

זאת, בייחוד בשים לב לכך שחוק יחסי ממון מעניק שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני – לקבוע את רכיבי איזון הנכסים ואופן ביצועו (וראו: בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני , פ"ד נט (4) 614 (2005); בג"ץ 4178/ 04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (13.12.2006)).

כך, בין היתר, רשאית הערכאה הדיונית לקבוע מועד איזון המוקדם למועד פקיעת הנישואין (בג"ץ 2642/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

(8.4.2008)); להורות על חלוקה שוויונית של הרכוש המשותף בפקיעת נישואין (סעיף 5 לחוק יחסי ממון; בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים ,

פ"ד סב (1) 235 (2006)); להתערב באיזון כך שיופחת או יוגדל חלקו של צד לנישואין משנמצא כי השותפות בין בני הזוג "נחלשה" (בע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני (14.4.2015)); ולקבוע כי הזכות של בן-זוג לזכויות סוציאליות של בן-הזוג האחר תמומש במועד גמילתן של הזכויות (ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי , פ"ד מו (1) 602 (1992)).

8.

באופן דומה, אין עילה להתערבות בשל החלטתם של בתי הדין הרבניים שלא לקיים דיון הוכחות וחקירת הצדדים, בעניין היעדר "שיתוף רגשי".

אמנם, לבית הדין הרבני האזורי ולבית הדין הגדול סמכות לקיים דיון הוכחות וחקירת עדים, מכוח תקנה פג ותקנה קנב לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, בהתאמה. ואולם, ההחלטה להפעיל סמכות זו מסורה ל"שיקול דעתו" של בית הדין האזורי, והיא תופעל "מסיבות מיוחדות" על ידי בית הדין הגדול.

עיון בהחלטת בית הדין האזורי ובפסק דינו של בית הדין הגדול מלמד כי טענותיה של העותרת בעניין השיתוף הרגשי והכלכלי נטענו ונידונו בבתי הדין הרבניים, אשר דחו אותן לגופן מבלי שראו צורך לקיים דיון הוכחות. בנסיבות המקרה דנן, אין כל הצדקה להתערבות בשיקול דעתם ובהחלטתם (ראו והשוו: בג"ץ 3394/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (2.5.2018)).

למעלה מן הצורך יצוין, כי היה זה בא-כוחה של העותרת אשר התנגד לקיום דיון הוכחות בבית הדין האזורי (פרוטוקול הדיון מיום 27.6.2018, שורות 204-203). כעת, ולאחר שנהפכו היוצרות, יש טעם לפגם בתלונתו על אי-קיומו של דיון שכזה תוך שהוא מפנה לבקשת המשיב לקיימו, ובכל אופן אין לו להלין אלא על עצמו.

9.

נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.