בג"ץ 6049/00 אולג סומין נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין ביחד עם אחרים בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ובעבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק). הסניגור אינו כופר בכך שהמתלונן אכן הותקף על ידי העורר ואחרים. התקיפה היתה בנסיבות בהן התעורר אצל העורר, אשתו וחבר נוסף שלהם, חשד כי המתלונן - קטין בן 17 - היה מעורב במותו של חברם הקרוב והם ביקשו לערוך בירור בעניין זה. לשם כך זימנו את המתלונן לדירה, נעלו אותו בה היכו אותו ועשו בו שפטים עד כי נחבל קשה. לטענת המתלונן מלבד באגרופים, הוכה גם בפטיש ונדקר בסכין ואף נחנק בחבל. ובתיאור זה של מעשה התקיפה כופר בא-כוחו של העורר. על פי התעודות הרפואיות מתברר כי המתלונן אכן נחבל קשות.

בית המשפט המחוזי ציווה על מעצרם של העורר וחברו עד לתום ההליכים, בקבעו כי יש ראיות לכך שהיתה אלימות שגרמה למתלונן חבלה חמורה ושעדיין נשקפת סכנה למתלונן מידי העורר וחברו. ביחס לנאשמת הנוספת, אשתו של העורר, קבע בית המשפט כי ניתן לשחררה בתנאי חלופה. עררו של השותף לעבירה נדחה בבית משפט זה.

לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ואף לא ראיתי יסוד להבחנה בינו לבין שותפו לעבירה העצור עד תום ההליכים. המעשים המיוחסים לעורר חמורים ומעידים על הסיכון הנשקף ממנו, אפילו לפי גירסת האלימות שאינה מוכחשת. בא-כח העורר אף אישר בפניי כי כיום אינו יכול להציע חלופה לעורר אף כי מקווה הוא שחלופה כזו תימצא בקרוב. לכך יש להוסיף כי נקבע מועד לשמיעת הראיות ביום 26.10.2000. המשפט אינו אמור להמשך זמן רב ויש לעשות הכל כדי שלפחות עדותו של המתלונן תישמע ותסתיים בהקדם.

אשר על כן הערר נדחה.