בג"ץ 6060/22צבי פלטיאל נ. היועצת המשפטית לממשלה

השופט א' שטיין:

1.

במסגרת העתירה שלפנינו נתבקשנו על-ידי העותרים להורות למשיבה, היועצת המשפטית לממשלה, להתייצב וליתן טעם "מדוע לא תפעיל את סמכותה, ותורה על חקירה פלילית בחשד להסתה לאלימות ולעבירה פלילית של לשון הרע, כנגד יוזמי ומארגני הקמפיין "שמאלנים בוגדים", ובד בבד לפעול להפסקתו המיידית של הקמפיין".

2.

ואלה העובדות הנדרשות לענייננו.

3.

במהלך דצמבר 2020 פנו העותרים אל היועץ המשפטי לממשלה דאז (להלן: היועץ המשפטי ) בדרישה כי יפעיל את סמכותו ויורה על פתיחת חקירה נגד יוזמי קמפיין "שמאלנים בוגדים" (להלן: הקמפיין ) , בחשד לביצוע עבירות של הסתה לאלימות ושל לשון הרע על ציבור. משלא נענתה פנייתם, הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 1391/21 (להלן: העתירה הראשונה ) ), במסגרתה ביקשו צו אשר יורה ליועץ המשפטי לפתוח בחקירה נגד יוזמי הקמפיין. לאחר הגשת העתירה קיבלו העותרים התייחסות לפנייתם מאת המשנָה ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשנָה ) , אשר קבעה כי פנייתם של העותרים אינה מגלה עילה לפתיחה בחקירה באחת מהעבירות האמורות (אעיר שהעותרים מייחסים למשנָה אמירות שלא נאמרו על-ידה). נוכח תשובתה של המשנָה, הודיעו העותרים על מחיקת העתירה הראשונה ומיצוי הליכים מול היועץ המשפטי באמצעות הגשת ערר. ביום 25.4.2021 הגישו העותרים ערר על החלטת המשנָה לדחות את בקשתם לפתיחה בחקירה פלילית. לטענת העותרים, עד למועד הגשת העתירה טרם התקבלה תשובת המשיבה לערר אותו הגישו.

4.

ביום 11.9.2022 הוגשה העתירה שלפנינו במסגרתה נטען שעם התפזרות הכנסת "התחדשה פעילות ההסתה בכל עוצמתה". בעתירה מציגים העותרים אירועי אלימות מהעת האחרונה, אשר לטענתם נגרמים בשל הקמפיין. לטענת העותרים אירועי האלימות התכופים מביאים לכך שמחדלה של המשיבה מלהפעיל את סמכויותיה אל מול מובילי הקמפיין "הינה מנוגדת לדין ופוגעת באכיפתו, פגעת באינטרס הציבורי, ומהווה התנהלות בלתי סבירה באופן קיצוני".

5.

ביום 11.9.2022 הוריתי לעותרים לנמק מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, וזאת מהטעם של אי-מיצוי הליכים – שכן עניינה של העתירה בערר תלוי ועומד – וכן מהטעם של אי-צירוף משיבים רלבנטיים, יוזמי ומובילי הקמפיין.

6.

ביום 19.9.2022 הודיעו העותרים כי הם עומדים על העתירה, ונימקו מדוע לטעמם עתירתם אינה לוקה באי-מיצוי הליכים ובאי-צירוף משיבים רלבנטיים. בנוגע לאי-מיצוי הליכים טענו העותרת שמיום הגשת הערר חלפו 18 חודשים ועדיין לא ניתן מענה. לתמיכה בטענתם זו הציגו העותרים פסיקה אשר קובעת שעל רשויות המדינה להפעיל את סמכויותיהן בתוך זמן סביר. נטען גם שעצם התעלמות המשיבה מהערר מחייבת מתן צו כמבוקש בעתירה. בנוגע לאי-צירוף המשיבים נטען שהעתירה אינה מופנית כלפי אדם מסוים, אלא "נגד כל האחראים על הקמפיין "שמאלנים בוגדים"". נטען שהעותרים אינם יודעים מיהם בדיוק העומדים מאחורי הקמפיין.

7.

דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת.

8.

טענת העותרים היא כי משך הזמן אשר חלף ממועד הגשת הערר מהווה, כשלעצמו, מיצוי הליכים. בכך שוגים העותרים. אכן, כפי שמציינים העותרים, על הרשות לקבל את החלטותיה בתוך זמן סביר. אלא שמחדלה של הרשות מלעשות כן מצדיק, לכל היותר, מתן סעד המורה לרשות לקבל החלטה בהקדם. אולם מחדלה של הרשות מלקבל החלטה תוך זמן סביר אינו מצדיק, ככלל, מתן סעד המתייחס לתוכן ההחלטה עוד בטרם התקבלה.

כפי שקבעתי בעניין אחר:

"הלכה היא עמנו, כי "ככלל, עתירה המוגשת לבית המשפט לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית לגוף העניין היא עתירה מוקדמת שבית המשפט לא יידרש לה" (בג"ץ 8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 (2.1.2020)). כלל זה אינו כלל פרוצדורלי כי אם כלל מהותי, הנובע מעיקרון הפרדת הרשויות ממנו נגזר הכלל שבית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו (השוו: ע"א 524/98 מדינת ישראל משרד האוצר נ' ציון חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נב(2) 145, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' מצא (כתוארו אז) (1998)). אכן, במקרה בו מאן דהוא סבור כי קבלת ההחלטה מתעכבת מעבר לזמן סביר או שהרשות גוררת רגליים בקבלת החלטה, רשאי הוא לפנות לבית משפט זה, לאחר מיצוי הליכים, ולבקש סעד אשר יורה לרשות לקבל החלטה בעניינו (ראו: בג"ץ 5872/07 איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו , פס' 9 (27.10.2010)). אולם ככלל, ובאין הצדקה מיוחדת לכך, בית משפט זה לא ידון בעתירה המבקשת לתקוף את תוכנה של החלטה , בטרם התקבלה ההחלטה." (בג"ץ 4333/22 טוויל נ' ראש הממשלה , פסקה 13 (18.7.2022).

9.

בענייננו-שלנו, העותרים אינם ממקדים את עתירתם ב צורך להכריע בערר לכאן או לכאן – עתירה שמן הסתם היתה מצריכה תשובה. תחת זאת, הם מבקשים שנתערב בתוכנה של ההחלטה אשר טרם התקבלה, ונורה על פתיחה בחקירה פלילית. לבקשה זו לא נוכל, וממילא לא נרצה, להיענות.

10.

למען הסר ספק, אוסיף ואציין כי לחובת מתן-תשובה במועד אשר נקבעה בסעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 (להלן: חוק ההנמקות ), אין תחולה במקרה דנן – זאת, מאחר ש"הענין נושא הבקשה טעון חקירה על פי דין", כאמור בסעיף 2(ב)(1) לאותו חוק; מה גם שבעניינן של עבירות אלימות מסוג פשע המועד שנקצב למתן מענה לערר הוא, כאמור בסעיף 65א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, "שישה חודשים מיום הגשת הערר" כאשר "בעל הסמכות להחליט בערר רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להחליט ולמסור את החלטתו כאמור במועד מאוחר יותר" (וראו סעיפים 2(ב)(2) ו-2(ב)(4) לחוק ההנמקות אשר מחריגים מתחולתו של סעיף 2(א) מקרים לגביהם "נקבע בדין מועד אחר למתן תשובה" וכן מקרים בהם "קיימים לגבי הענין נושא הבקשה הסדרים שלפיהם המועד לדיון הוא מאוחר מהמועד האמור בסעיף קטן (א))".

11.

סוף דבר, העתירה נדחית. בשולי הדברים, אעיר כי טוב יהיה אם העותרים יקבלו מענה לעררם בהקדם.