בג"ץ 6063/10 עמאד דיריה נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

העתירה שבכותרת הוגשה ביום 16.8.2010. ביום 29.8.2010 נמחקה העתירה ועתה מונחת לפניי בקשת העותרים לפסיקת הוצאות.

דין הבקשה להתקבל. העתירה נסבה על רצונו של העותר, אשר מתגורר בגדה המערבית, לבקר קרובים בירדן. בחודש אפריל נמנע מהעותר לצאת לירדן דרך גשר אלנבי; הוא הגיש השגה על כך, אולם לפי האמור בעתירה, העותר לא קיבל תשובה במשך מספר חודשים – תוך הפרת הנוהל בעניין זה – ואף זכה ליחס מזלזל מצד מת"ק בית-לחם. על רקע זה הוגשה העתירה. התיק נקבע לדיון לפני הרכב, אולם בסופו של דבר לא היה צורך בקיום דיון שכן המשיב התיר את יציאתו של העותר לחוץ-לארץ. כאמור, העתירה נמחקה ביום 29.8.2010.

המשיב אינו חולק על טענותיהם של העותרים בבקשה לפסיקת הוצאות, הן לגבי מיצוי ההליכים מצדו של העותר והעיכוב הממושך במתן תשובה להשגתו; הן לגבי צדקת הגשת העתירה; הן לגבי הקשר שבין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד המבוקש. המשיב ביקש להותיר את פסיקת הוצאות לשיקול הדעת של בית המשפט, אך ביקש כי פסיקת ההוצאות לא תהא בסכום גבוה.

בנסיבות אלה, באתי למסקנה כי אמנם יש מקום לחייב את המשיב בתשלום הוצאות לעותר. לעניין שיעור ההוצאות, יש להתחשב בעובדה שהסעד המבוקש ניתן לעותר זמן קצר לאחר הגשת העתירה, מבלי שהיה צורך להגיש כתבי טענות נוספים או לקיים דיון לפני הרכב. כמו-כן יש להביא בחשבון כי לא מדובר בעתירה מורכבת. לפיכך, ובשים לב לטענות שנשמעו בעתירה לגבי השתלשלות העניינים שקדמה להגשתה, וכן לעובדה שלא הונחו לפניי ראיות לגבי שכר טרחה והוצאות משפט, החלטתי לחייב את המשיבים לשלם לעותרים שכר טרחת עורך-דין בסכום של 3,500 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום של 250 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.