בג"ץ 6076/07 סרגיי צביגון נ. ממשלת ישראל

1.

לפני בקשה מטעם העותר לפסיקת הוצאות בגין ההליך שבכותרת. עניינה של העתירה (מיום 11.7.07) בבקשת העותר כי יוענק לו רישיון לישיבת קבע מכח החלטה מספר 156 של ממשלת ישראל שעניינה מתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל. ביום 12.10.07 הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה, וזאת בעקבות קבלת מעמד של תושב קבע. בנוסף, נתבקש בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת העותר בהליך זה, שכן העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד המבוקש. בהתאם לכך, החלטתי ביום 16.10.07 על מחיקת העתירה. נותר עניין ההוצאות. לטענת המשיבים לא היה כל צידוק בהגשת העתירה דנן, שכן היא הוגשה טרם מתן החלטה בעניינו של העותר על ידי המשיב 4 וזמן קצר מאוד לאחר פניה בעניין זה. זאת ועוד: אין קשר סיבתי בין העתירה לקבלת הסעד, שכן ההחלטה בעניינו של העותר ניתנה על ידי המשיבים עוד בטרם נודע להם על קיומה של העתירה. בהתאם לכך, מבקשים המשיבים כי הבקשה דנן תידחה וכי יושתו הוצאות על העותר בגין עצם הגשת הבקשה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין הבקשה לחייב המשיבים בהוצאות העותר, להידחות. אכן, כעולה מתשובת המשיבים, שלא נסתרה, מתן הסעד בהליך זה בא בלא קשר להגשת העתירה אלא קודם לכך. העתירה לא הובילה אפוא כעניין של סיבתיות עובדתית – לקבלת הסעד. אמת, יש ונפסקות הוצאות משפט גם בנסיבות מעין אלו, וזאת למשל מקום בו הגשת העתירה היתה מוצדקת שכן תשובה של הרשות – בזמן סביר – מבוששת לבוא; וראייתו של העותר את בית משפט זה כמזור למצוקתו, ראויה היא ומוצדקת. אלא שלא זה המקרה שלפני. אכן, קיימת אי בהירות עובדתית באשר לשאלה אם נערכה פגישה בלשכת מרשם האוכלוסין בתל-אביב סמוך לאישור הכתוב שקיבלו העותר ואימו (5.2.07) בו נדחה העותר – כפי טענתו – בשרירות. טענה זו של העותר נתמכה אמנם בתצהירו אולם לא בא במסגרתה כל פירוט אם על מועד הפגישה אם באשר לתוכנה. בנסיבות אלו, ונוכח עמדת המשיבה בנדון לפיה אין כל תיעוד בעניין זה, לא מצאתי בנתון זה די על מנת לחייב את המשיבים בהוצאות העתירה. כך בכלל וכך בפרט נוכח העובדה שלאחר מכן, בחר למעשה העותר במסלול אחר להסדרת מעמדו ולעניין זה, לא שוכנעתי כי הזמן שחלף למן פנייתו למשיב ועד להגשת העתירה (בלא תשובה), הוא כזה המצדיק חיוב המשיבים בהוצאות. על כן, דין הבקשה לחיוב המשיבים בהוצאות להידחות כאמור. לא מצאתי מקום לחייב העותר בהוצאות בקשה זו, כפי בקשת המשיבים בנדון, נוכח אי הבהירות בכל הנוגע לאשר אירע בלשכת מרשם האוכלוסין, כאמור לעיל.