בג"ץ 6088/08 שמעון גפסו נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה זו מופנית נגד החלטתה של המשיבה מיום 26.5.08. בהחלטה זו נדחתה בקשתו של העותר לעיין בחומר חקירה בתיק משטרה מסוים לשם הגשתו של ערר על אי העמדתו לדין של אחד הנילונים בתיק האמור.

2.

מהעתירה שהוגשה עולה השתלשלות האירועים הבאה: נגד העותר הוגשה בחודש ינואר 2008 תלונה למשטרת נצרת עילית על ידי שני נערים בני 16. על פי התלונה, השמיע העותר איומים לחייהם ולשלומם של הנערים. בעקבות התלונה נפתח במשטרת נצרת עילית תיק בעניין. העותר זומן למשטרה, שם כפר בחשדות המיוחסים לו. לטענת העותר, מספר ימים לאחר פרסום הדברים בעיתונות, הגיעו שני הנערים למשטרת נצרת עילית והגישו תלונה נגד אדם בשם רונן פלוט (להלן - פלוט ). על פי האמור בתלונה זו, הגשתה של התלונה הראשונה נעשתה תחת לחצו והשפעתו של פלוט. יצוין, כי מהעתירה עולה כי קיימת יריבות פוליטית בין פלוט לעותר, על רקע הבחירות הקרובות לראשות עיריית נצרת עילית. בהמשך הדברים, נסגר התיק הן בעניינו של פלוט והן בעניינו של העותר, וזאת מחוסר ראיות. בעקבות זאת, פנה העותר למשיבה לשם קבלת הנימוקים לסגירת התיק נגד פלוט וכן בבקשה לעיין בחומר החקירה בתיק וזאת לצורך הגשת ערר על ההחלטה לסגור את התיק בעניינו של פלוט. בקשתו של העותר נדחתה במכתב שנשלח לו ביום 26.5.08. במכתב זה נכתב כי קיים חשש לפגיעה באינטרסים של בעלי עניין אחרים בתיק אם יועבר לעותר חומר החקירה. נוכח תגובה זו הגיש העותר את עתירתו.

3.

דינה של העתירה להידחות על הסף. החלטת המשיבה שלא להעניק לעותר זכות עיון בחומר החקירה בתיק מהווה מעין החלטת ביניים לקראת הליכי ערר שהעותר צפוי להגיש על פי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ברי, כי העותר יהיה רשאי להשיג בגדרו של הערר גם על ההחלטה שלא ליתן לו לעיין בחומר החקירה. במסגרתו של הערר יוכל העותר לפרוש ולהעלות טענות דומות לאלה המועלות בעתירתו זו. בנוסף, אם יוחלט לדחות את הערר של העותר, יהיה באפשרותו להגיש עתירה לבית משפט זה. במסגרתה של עתירה זו יוכל העותר להעלות את טענותיו הן בנוגע לאי קבלת חומר החקירה והן בעניין דחיית הערר גופו. משכך הדבר, נחרץ גורלה של העתירה בשל היותה מוקדמת. על כן, אין מקום לדון בשלב זה בשאלה האם קיימת לעותר זכות לעיין בחומר החקירה (לעניין זה ראו והשוו, בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 30.7.06)). נעיר, כי העתירה לוקה בפגם נוסף: העותר צירף כמשיבה בעתירה אך את המדינה. חובה הייתה עליו לצרף כמשיב אף את פלוט.

4.

העתירה נדחית על הסף.