בג"ץ 6089/97תפנית אדריכלות בע"מ נ. משרד הפנים

1.המבקשת, תפנית אדריכלות בע"מ, נפסלה על ידי ועדת המכרזים של משרד הפנים מלהשתתף במכרז שפרסם המשרד לבחירת מתכנן לתכנית אב ותכנית מיתאר לעיר עפולה. הנימוק לפסילה היה אי השתתפותו של נציג מטעם המבקשת במפגש תידרוך למגישי ההצעות למכרז, שהתקיים בעירית עפולה, ואשר הנוכחות בו הוגדרה במכרז כ"חובה".

המבקשת לא השלימה עם הפסילה. היא פנתה אל בית המשפט המחוזי בנצרת בתובענה, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי לפי הדין רשאית המבקשת להשתתף במכרז. ביום 10.8.97 נתן בית המשפט (כבוד השופט ג' גינת) את פסק דינו, בו דחה את תובענת המבקשת. בד בבד עם מתן פסק הדין פקע תוקפו של צו זמני שנתן בית המשפט המחוזי ביום 17.3.96, בו עוכבו הליכי בחירת הזוכה במכרז עד למתן פסק הדין בתובענה.

2.ביום 14.10.97 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. ביום 3.11.97, קרוב לשלושה חודשים לאחר פקיעת תוקפו של הצו הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי, פנתה המבקשת אל בית משפט זה, וביקשה אותו להורות "על עיכוב ישיבת ועדת המכרזים העומדת להתכנס למרות הערעור שהוגש, בתוך זמן קצר, כדי להחליט על ההצעה הזוכה".

ביום 4.11.97 הוריתי על קבלת תגובת המשיבים לבקשה. מתגובת באת-כוח המדינה מתברר כי השיהוי בהגשת הבקשה נטל מעימה את האקטואליות, שכן בתקופה הלא קצרה, שחלפה מאז ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ועד להגשת הבקשה לבית משפט זה, דנה ועדת המכרזים בהצעות ובחרה את הזוכה. כל שנותר למשרד הפנים כיום הוא לחתום על החוזה עם המתכנן שהצעתו נבחרה במכרז.

3.בנסיבות שנוצרו, בשל האיחור של המבקשת בהגשת הבקשה, נשמטה הקרקע מתחת הבקשה: הוועדה כבר התכנסה וההחלטה על ההצעה הזוכה כבר התקבלה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

4.עם זאת, וכדי להניח את דעתה של המבקשת, אוסיף כי נוטה הייתי שלא להיעתר לבקשתה גם אם היתה מוגשת במועד. תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מתנה מתן סעד זמני לתקופת הערעור בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". דרישה זו מחייבת את מבקש הסעד הזמני לעמוד בנטל שאינו נופל, ואף עולה, על הנטל הנדרש ממי שמבקש סעד זמני בערכאה הדיונית. לכן, הכלל הוא כי בית המשפט שלערעור אינו מצווה על השהיית פעולתו המיידית של פסק הדין שניתן בבית המשפט דלמטה, אלא אם הוכח בפניו כי אי מתן הצו המבוקש יביא על המבקש נזק בלתי הפיך, או, לפחות, כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה בבירור לצדו של המבקש. ראו בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668.

במקרה שלפנינו אין בבקשת המבקשת כדי להראות כי הנזק שייגרם לה, כתוצאה מהמשך הליכי המכרז, עולה על הנזק שייגרם לצדדים האחרים, אם יימנע ממשרד הפנים לבחור את הזוכה במכרז עד למתן פסק הדין בערעורה של המבקשת. אם תזכה המבקשת בערעור תוכל להיפרע מהמשיבים בגין הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה ממניעת השתתפותה במכרז. השוו ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פ"ד מז(1) 667, 689-684. לכן, הנזק הכספי אינו עילה מספיקה למתן הצו המתבקש. נותרה לה, לפיכך, טענת המבקשת לפגיעה ביוקרה המקצועית או בסיפוק המקצועי שלה כתוצאה מאי הזכיה במכרז. אך טענה זו, מלבד שאינה נתמכת בתצהיר, היא טענת שמא בלבד, שהרי השתתפותה של המבקשת במכרז עדיין אינה מחייבת את זכייתה בו. ואפילו היה הנזק ודאי, עדיין אין הוא שקול, ומכל מקום אין הוא עולה, על הנזק הברור והוודאי לאינטרס הציבורי כתוצאה מעיכוב הליכי בחירת הזוכה במכרז עד למתן פסק הדין בערעור. בתשובתה מצביעה המדינה על ההכבדה הנגרמת לציבור בעפולה כתוצאה מהעיכוב בהשלמת תכנית האב ותכנית המיתאר לעיר: הוועדה המקומית נמנעת מלאשר תוכניות בניה בשל העדר תכנון עירוני להרחבת העיר, והיזמים ובעלי הקרקע נאלצים להמתין עם תוכניותיהם לפיתוח הנכסים, ולספוג עקב כך הפסדים מרובים. נזק משמעותי זה לציבור, שהמבקשת אינה מציעה ואינה מסוגלת לכסותו, הוא שיקול משמעותי במסגרת מאזן הנזקים והנוחיות, ויש בו כדי להטות את הכף נגד קבלת הבקשה. ראו בשג"ץ 509/91 (בג"ץ 380/91) כבל-נט בע"מ נ. סאט-קום ישראל בע"מ , פ"ד מה(2) 397, 404.

5.לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות את הוצאות הבקשה בסך 3,500 ש"ח.