פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
6092/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' דנציגר
העותרים:
1. סהאם ג'בארה
2. מזהר בשיר
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים - מדינת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד בראנסי מוחמד
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1.
בעתירה זו מתבקש המשיב ליתן טעם מדוע לא ייעתר לבקשתם של העותרים ויעניק לעותר 2 (להלן - העותר ) רישיון לישיבת קבע בישראל או אשרת שהייה. בגידרה של העתירה נתבקש אף מתן צו ביניים המונע הרחקתו של העותר מהארץ.
2.
מן העתירה עולה, כי העותרת 1 (להלן - העותרת ) הינה בעלת אזרחות ישראלית ותושבת העיר טייבה, ואילו העותר הינו בעל אזרחות ירדנית. ביום 18.10.07 נישאו העותרים זה לזו ומאותה עת מתגוררים השניים יחדיו בעיר טייבה. בחודש מרץ 2008 הגישה העותרת למשרד הפנים בנתניה בקשה לאפשר לעותר ישיבת קבע בישראל. באותו חודש נעצר העותר והוצא נגדו צו הרחקה, מכיוון שנישואיו טרם נרשמו, אך הוא שוחרר בערבות בסך 20,000 ש"ח. ביום 1.7.08 דן המשיב בבקשת העותרים ודחה אותה. במכתב שנשלח לעותרים נאמר כי בקשתם נדחתה, משום שהעותר עבר על חוקי המדינה וישב באופן בלתי חוקי בארץ במשך 10 שנים. עוד נאמר במכתב, כי על העותר לצאת מהארץ עד ליום 8.7.08.
3.
בעתירתם מעלים העותרים טענות נגד החלטתו האמורה של המשיב, תוך שהם מבקשים כי יינתנו לעותר רישיון לישיבת קבע ותעודת זהות ישראלית או לחלופין אשרת שהייה בארץ. אין מקום שבית משפט זה ידון בטענות משום שלבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה סמכות לדון בהן. זאת, לאור האמור בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, אף לפני התיקון שהוכנס לפרט זה במסגרת צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח-2007 (ראו, בג"ץ 2208/02 מהא סלאמה נ' שר הפנים , פ"ד נו(5) 950, 956 (2002)). יצוין, כי לאור התיקון האחרון, הרי שאפילו נתבקשה אזרחות עבור העותר, נתונה סמכות בעניין בידיו של בית המשפט לעניינים מינהליים. משכך, דינה של העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי.
4.
אי לכך, העתירה, ועימה הבקשה למתן צו ביניים, נדחית.
ניתן היום, ו' בתמוז התשס"ח (9.7.2008).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט