בג"ץ 61/97 סלמה אברהים משה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ו' זיילר והשופטים ד' חשין וי' צור), שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו.

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' פיינברג) בשלושה אישומים של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 13 ו - 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-. על פי אישומים אלה מכר המבקש בשלוש הזדמנויות סם מסוכן מסוג הרואין. בית משפט השלום גזר עליו מאסר בפועל של 36 חודשים ומאסר על תנאי של 18 חודשים - לריצוי אם יעבור המבקש, תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת סמים, למעט עבירה של החזקה לצריכה עצמית. כמו כן הורה בית המשפט על הפעלת עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש, מחציתו בחופף למאסר בפועל ומחציתו במצטבר לו. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של המבקש על חומרת העונש בלא שביקש את תגובת המשיבה. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי:

"מדובר במי שהפעיל למעשה תחנה למכירת סמים רצחניים מסוג הירואין, ומכר וחזר ומכר את הסם הזה לצרכנים שונים. בכל הנסיבות הללו איננו סבורים שהעונש שהוטל על המערער מצדיק את התערבותנו ואנו דוחים את הערעור."

2.בבקשה שבפני חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, טענות המתייחסות לאופי העבירות בהן הורשע, לנסיבותיו האישיות ולעונשים שהוטלו על עברייני סמים אחרים. לא מצאתי בטענות אלו עילה ראוייה למתן רשות ערעור בבית משפט זה. בקשתו של המבקש אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית ולפיכך אינה עומדת בקריטריונים הנהוגים בבית משפט זה בכל הנוגע למתן רשות ערעור שני (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ). יתרה מזאת - בית משפט זה אינו נוטה ליתן רשות ערעור שכל עניינה הוא בטענות נגד חומרת עונשו של המבקש (וראה: רע"פ 3178/96 אלבאו

נ' מדינת ישראל טרם פורסם).

הבקשה נדחית.