רע"פ 4449/03 עמית אזולאי נ. מדינת ישראל

1.כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו, המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל-1970; ונהיגה ללא רישיון רכב, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת התעבורה.

2.המבקש הודה בעובדות כתב האישום ובית המשפט לתעבורה (כבוד השופט י' גרטי) הרשיע אותו בהן, וגזר את דינו לחמישה חודשי מאסר על תנאי, ארבעה חודשי פסילה בפועל, שלושה חודשי פסילה על תנאי, ולתשלום קנס בסך 2000 ₪.

3.על גזר דינו של המבקש הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כבוד השופטת ש' דותן). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה, וקבע כי מקרה זה הוא אחד מן המקרים שבהם העונש שהוטל על ידי בית משפט קמא חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הסבירה. בית המשפט הוסיף וקבע כי ענישה קלה בשל עבירה של נהיגה בזמן פסילה מעודדת את הפרת החוק, וחותרת תחת פסקי הדין של בתי המשפט עצמם. בית המשפט הדגיש כי למשיב תשע הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, ובתוכן אי ציות לרמזור אדום, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, כולן תוך פרק זמן קצר של כארבע שנים. כן הדגיש בית המשפט כי לא מצא בנסיבותיו האישיות של המבקש נימוק המצדיק חריגה מרמת הענישה ההולמת. בשל כל הטעמים הללו, החליט בית המשפט המחוזי להחמיר בעונשו של המבקש, אך לאור הכלל לפיו אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם, גזר עליו שתי שנות פסילה בפועל, שנים עשר חודשי פסילה על תנאי, וקנס בסך 4500 ₪, והותיר על כנו את עונש המאסר על תנאי, שנגזר על המבקש.

מכאן הבקשה שבפני.

4.בבקשתו טוען המבקש כי קבלת הבקשה הינה הדרך היחידה להימנע מהתוצאות הקשות שבפניהן הוא עומד. המבקש סבור כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בשיקול דעתו של בית המשפט לתעבורה, שכן תחום התעבורה הוא בגדר מומחיותו המקצועית. כמו כן, סבור המבקש כי העונש שנגזר עליו חורג מרמת הענישה המקובלת בבתי המשפט לתעבורה.

5.המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה וטוענת כי היא אינה מגלה כל עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש אינו חמור כלל ועיקר, לנוכח העבירה החמורה בה הורשע, המבטאת זלזול בהוראות החוק ובפסק הדין על פיו נשא בעונש הפסילה ואותו הפר. עוד מציינת המשיבה את הרשעותיו הקודמות של המשיב, המצביעות על כך כי אין המדובר במעידה חד פעמית.

6.טענותיה של המשיבה מקובלות עלי. הכלל הוא כי חומרת העונש אינה מהווה כשלעצמה עילה לדיון ב"גלגול שלישי", אלא בנסיבות מיוחדות המעוררות שאלה כללית, הראויה לדיון נוסף בערכאה זו (ראו רע"פ 61/97 סלמיה נ' מדינת ישראל ; רע"פ 3538,3178/96

אלבאו נ' מדינת ישראל ) . אין זה המקרה

שלפנינו. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופו של עניין העונש שהוטל על המבקש אינו חורג מרמת הענישה ההולמת את העבירות שבגינן הורשע, בייחוד על רקע הרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה.