בש"פ 6100/99 אביטל מאיר נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור, מן הטעם שהמבקש טעה לחשוב כי פגרת בתי המשפט חלה גם בהליכים פליליים.

אף כי בהארכת מועדים בהליכים פליליים לא נדרש דווקא טעם מיוחד, ולבית המשפט שיקול דעת רחב יותר, הרי נפסק לא אחת, בהתייחס לטעות בחישוב המועדים להגשת ערעורים פליליים, כי נדרשים נימוקים טובים המצדיקים הארכת המועד, ובית המשפט לא יעשה שימוש בסמכותו להאריך מועדים שהוחמצו בהליך פלילי כדבר שבשיגרה (ב"ש 230/86, ע"פ 947/85, עוזי עצמון נגד מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353; ב"ש 665/83, מדינת ישראל נגד שרייבר , פ"ד לז(3) 365; בש"פ 3239/99, זבורוב נגד מדינת ישראל , תקדין עליון 99(2) 1414; בש"פ 4028/98, טלמור נגד שטרן ואח' , תקדין עליון 99(1) 405; ב"ש 783/86, עזר נגד מדינת ישראל , תקדין עליון 86(3) 255).

בבקשה שבפני אין מדובר בערעור אלא בבקשת רשות ערעור על הרשעה שתחילתה בבית משפט לתעבורה, כך שלמבקש היה יומו בפני שתי ערכאות.

עיינתי בבקשה ובפסק-הדין של בית המשפט קמא, ואינני סבורה כי קיים חשש שלמבקש נגרם עיוות דין.

במצב זה, יש להעדיף את האינטרסים של יציבות וסופיות הדיון על פני עניינו של המבקש, אשר לא עשה די הצורך להגשת הבקשה במועד.

הבקשה נדחית.