בש"פ 4028/98 טלמור אמיתי נ. שטרן שלמה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 588/98) מיום 20.4.98. לגירסת המבקש, פסק הדין הומצא לו ביום 7.5.98. הבקשה הוגשה לבית משפט זה ביום 25.6.98, אולם כתב הבקשה נושא חותמת "נתקבל" של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.6.98. המבקש אינו מבהיר דבר באשר לנסיבות הגשת הבקשה בשני בתי המשפט.

המבקש הגיש בבית משפט השלום בחיפה קובלנה פרטית המייחסת למשיבים, שכניו של המערער, מעשים של תקיפה, חבלה של ממש, איומים, גידופים והסגת גבול.

בית משפט השלום החליט להתנות את ניהולו של המשפט בכך שהקובל יהיה מיוצג על ידי עורך-דין בהתאם לסעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (להלן: חסד"פ). המבקש - הקובל לא מינה לעצמו עורך-דין, בין מחוסר רצון, בין מהעדר אמצעיים כספיים. בית המשפט קבע, כי הקובל אינו מסוגל לנהל בעצמו את עניינו בבית המשפט, וכי ניהול העניינים נעשה, וצפוי גם בעתיד להיעשות, באופן טורדני. לפיכך, החליט על ביטול הקובלנה, לפי סעיפים 73, 94 ו133- לחסד"פ.

המבקש ערער על החלטה זו בבית המשפט המחוזי בחיפה, וערעורו נדחה. על כך הוא מבקש את רשות בית המשפט להגשת ערעור שני, וכן הוא מבקש, כאמור, הארכת המועד להגשת בקשה זו.

נימוקי הבקשה מפורטים על ידי המבקש כדלקמן:

"1. המבקש נכה ובריאותו לקויה ומחמירה באופן אקראי, ובכך מצטמצם הזמן האפקטיבי לטפל בענייניו המשפטיים.

2.המבקש חי מקיצבת נכות 100% ואין באפשרותו להעסיק עזרה משפטית.

3.הסיוע המשפטי מסרב לסייע[ה] (כך במקור - ח.מ.ק) למבקש בעניינים פליליים.

4.למבקש הליכים משפטיים ומנהליים רבים מאוד (יותר מארבעים) לפני ההליך הנזכר לעיל".

בתצהיר שהגיש לתמיכה בבקשה, לאחר שהתבקש על ידי כב' הרשמת א' אפעל-גבאי לעשות כן, הצהיר המבקש כי כל העובדות בבקשה הן אמת למיטב ידיעתו, ולא הוסיף עובדות מעבר לכך.

דין הבקשה להידחות מנימוקים אחדים:

א.המבקש לא הראה טעמים המצדיקים מתן אורכה. העובדות הנוגעות לנכותו ולבריאותו הלקויה אינן נתמכות במסמכים רפואיים, אינן מפורטות, ואין בהן כדי להסביר מדוע מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לפנות לבית המשפט במועד.

אומנם, לבית המשפט שיקול דעת רחב בהארכת מועדים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בעניינים פליליים, ובשונה מסדר הדין האזרחי, אין הוא נתון בסד קיומם של טעמים מיוחדים דווקא, אך:

"עם זאת אין להעלות על הדעת שבית המשפט ישתמש בסמכותו ויאריך מועדים שהוחמצו בהליך פלילי כדבר שבשגרה. גם כאן על המבקש להסביר את סיבת האיחור, ועל בית המשפט לבחון, אם אכן סיבה זו מתקבלת על הדעת ומזכה את המבקש בארכה המבוקשת" (ב"ש 665/83, מדינת ישראל נגד שרייבר , פ"ד לז (3) 365).

כדי לזכות במבוקש על ידו, היה על המבקש להסביר הסבר היטב, כיצד זה נמנעת ממנו אפשרות להגיש את בקשת רשות הערעור במשך ארבעים וחמישה יום. המבקש לא עמד בנטל זה.

ב.יתר על כן: המבקש מסביר כי מאחר שהוא מתקיים מקצבת נכות, "אין באפשרותי להעסיק עשרה משפטית". הוא מוסיף ומציין כי הוא מנהל למעלה מארבעים הליכים משפטיים ומינהליים קודמים להליך זה.

מן הבקשה עולה, כי למבקש עיסוקים משפטיים בהיקף המאלץ אותו לקבוע סדר עדיפויות, כך שתיק זה יטופל רק לאחר שהמבקש יתפנה מטיפולו בארבעים התיקים הנותרים.

בנסיבות העניין, נימוק זה אינו מצדיק הארכת המועד, אלא היפוכו של דבר: מתעורר חשד, שלהיטותו של המבקש גורמת להטרדה בלתי מוצדקת של המשיבים, הנגררים להליכים אלו שלא ברצונם.

בתיק רע"פ 1029/97 ( חברת קוביק בע"מ ואח' נגד

Microsoft

Corporation

(לא פורסם), נדונה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדחה את ערעור המבקשים על זיכוי המשיבים בקובלנה פלילית פרטית שהוגשה על ידי המבקשים. כב' הנשיא א. ברק דחה את הבקשה, בין היתר מטעם זה:

"שתי הערכאות התחתונות התרשמו באופן בלתי אמצעי מטענותיו של המבקש מס' 2, והגיעו לכלל מסקנה כי לא יוכל לייצג עצמו באופן ראוי. בנסיבות אלה, שעה שעל הכף מונחות זכותם של המבקשים להעלות טענותיהם מזה, וזכותם של המשיבים שלא יוטרדו על ידי תובעים חזרי בקיאות או נסיון ולא יגררו להליך פלילי בלתי סביר ובלתי צפוי מזה, העדיפו הערכאות התחתונות, לאחר מתן הזדמנויות נוספות למבקשים, את זכות המשיבים. לא מצאתי לנכון לשנות מהכרעה זו".

ג.למבקש סיכויים קלושים ביותר לזכות בערעורו, וגם עובדה זו יש להביא בחשבון לעניין הבקשה להארכת המועד (ב"ש 230/86, עצמון נגד מ"י , פ"ד מ (2) 353, 360). נפסק לא אחת, כי רשות לערעור שני ניתנת כאשר מתעוררות סוגיות משפטיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגים מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/92, חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; רע"פ 4934/98, בנימין זאב כהנא נגד מ"י , לא פורסם; רע"פ 4844/98, משה לזר נגד מ"י , לא פורסם).

לא למותר לשוב ולהזכיר את ההחלטה ברע"פ 1029/97 הנ"ל, בה נדחתה בקשה לרשות ערעור בנסיבות דומות לנסיבות כאן.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.