בש"פ 3140/00 ג'יהאד אבו ג'בן נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המבקש, לפי הודאתו, ברצח. המבקש נדון, ביום 10.7.89, למאסר של שלושים שנה. בסיפא לגזר הדין נכתב:

"הודעה לנאשמים זכותם לערער לבית המשפט העליון תוך ארבעים וחמישה יום מהיום. ניתן היום 10.7.89 בנוכחות עוה"ד הגברת סלוטקי מטעם המדינה, שני הנאשמים בעצמם וב"כ עו"ד קרביס והמתורגמן עו"ד אבו חצירא.".

עתה מונחת בפני בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין זה.

2.בבקשתו טוען המבקש, כי בתקופת 45 הימים שלאחר מתן גזר הדין לא ניתן לבני משפחתו לבקרו, כי פנה לבית המשפט המחוזי

בחלוף ארבעים וחמישה הימים ופנייתו הושבה ריקם, כי פנה בשנת 1994 לשר המשפטים, כי לא התכוון מלכתחילה ליטול חלק ברצח, כי העונש שהוטל עליו כבד ביותר, כי לא היו בידו ובידי משפחתו האמצעים לשכור עורך דין וכי הנהלת הכלא מקשה עליו ועל חבריו במשלוח דברי דואר ובפנייה לערכאות. המשיבה מתנגדת לבקשה, נוכח הזמן הרב שחלף מאז מתן פסק הדין ונוכח היעדר עילה למתן ההארכה המבוקשת.

3.דין הבקשה להידחות. לא מצאתי בטיעוני המבקש עילה לשיהוי כה ניכר בפנייה לבית המשפט - למעלה מעשר שנים. אפשר שיש בטענות המבקש די כדי להצדיק איחור של ימים, ולו שבועות. אך אין בהן כדי להסביר שיהוי של שנים. מה גם שהמבקש עצמו מציין כי במשך השנים נקט פעולות כלשהן ופנה לגורמים שונים. אמנם, בית המשפט נכון יותר להיעתר לבקשות להארכת מועד שענייננן בהליכים פליליים. אולם עדיין נדרש מבקש ההארכה להראות נימוקים טובים המצדיקים הארכת המועד. בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכותו להאריך מועדים שהוחמצו בהליך פלילי כדבר שבשיגרה (ב"ש 230/86, ע"פ 947/85 עוזי עצמון נגד מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353; ב"ש 665/83 מדינת ישראל נ' שרייבר , פ"ד לז(3) 365; בש"פ 3239/99 זבורוב נ' מדינת ישראל ; בש"פ 4028/98 טלמור נ' שטרן ואח' ; ב"ש 783/86 עזר

נ' מדינת ישראל ). נימוקים כאמור לא נמצאו בבקשה שבפני ולפיכך אני דוחה אותה.