בש"פ 2954/00 דורון מיכאלי נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.בית משפט השלום לתעבורה בנתניה (כב' השופט י. הלוי) הרשיע את המבקש בגרימת מוות ברשלנות ובנהיגת רכב בשכרות. על בסיס הרשעתו זו גזר עליו 26 חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי, שלילת רשיון נהיגה לתקופה של עשרים שנה וקנס בסך 10,000 ש"ח (או ארבעה חודשי מאסר תמורתו).ערעורו של המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ד' ברלינר, א' בייזר וא' קובו) ביום 27.2.00 - במעמד המבקש ובא כוחו. ביום 18.4.00 הוגשה הבקשה שבפני - בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (באשר לחומרת העונש בלבד).

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי איחר בימים ספורים בלבד, כי ערעורו נגרם עקב תקלה משרדית, וכי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש מצויינים. המשיבה מתנגדת לבקשה, בהתחשב בעובדה שהערעור נשוא הבקשה אינו ערעור בזכות, בכך שטענותיו של המבקש נדונו ונדחו בשתי ערכאות ועל סמך הערכתה, כי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות מבוססות היטב.

3.דין הבקשה להידחות. אומנם, לבית המשפט שיקול דעת רחב בהארכת מועדים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בעניינים פליליים, ובשונה מסדר הדין האזרחי, לשם כך אין צורך בטעמים מיוחדים דווקא, אך:

"עם זאת אין להעלות על הדעת שבית המשפט ישתמש בסמכותו ויאריך מועדים שהוחמצו בהליך פלילי כדבר שבשגרה. גם כאן על המבקש להסביר את סיבת האיחור, ועל בית המשפט לבחון, אם אכן סיבה זו מתקבלת על הדעת ומזכה את המבקש בארכה המבוקשת" (ב"ש 665/83 מדינת ישראל נ' שרייבר , פ"ד לז (3) 365; ב"ש 230/86, ע"פ 947/85 עוזי עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353; בש"פ 3239/99 זבורוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 4028/98 טלמור

נ' שטרן ואח' , לא פורסם; ב"ש 783/86 עזר נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

לא מצאתי בבקשה שבפני הסבר ממשי לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור. גם לגופו של עניין לא מצאתי בטענות המבקש עילה להתעלמות מן האיחור: עסקינן בבקשת רשות ערעור , שעניינה בחומרת העונש בלבד. זאת לאחר ששתי ערכאות נדרשו לעניין זה. סיכויי בקשת רשות ערעור מסוג זה הם מועטים ביותר. בהתחשב בפסיקתו של בית משפט זה לעניין מתן רשות ערעור שני בכלל ( וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) ולגבי מתן רשות ערעור שני שעניינה בחומרת העונש בלבד ( וראו, לדוגמא: רע"פ 2116/91 אביסרור נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 565/99 דרבי קמרן נ' מדינת ישראל , לא פורסם). גם מטעם זה אין הצדקה להארכת המועד המבוקשת.

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא.