בש"א 2666/00 אלי זיני נ. קופיטק מיכון משרדי בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.המבקש שכר מן המשיבה מכונות צילום. לטענת המשיבה, לא שילם המבקש את התמורה המוסכמת עקב השכירות האמורה ועקב תפעול המכונות. תביעת המשיבה נגד המבקש (ונגד נתבעת נוספת) נתקבלה והמבקש חוייב לשלם למשיבה סך של כ- 3,000 ש"ח (כערכם בספטמבר 1996) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות בסך 3,000 ש"ח (כערכם ביום מתן פסק הדין). המבקש ערער על פסק דין זה. אלא שביום הדיון לא התייצב. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י. יעקבי-שוילי וכב' השופטים י. גריל ור. חפרי-וינוגרדוב) את ערעורו. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין: "גם לגופו של עניין סבורים אנו שלא היה סיכוי לערעור שכן כל כולו הוא ערעור על עובדות.". המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין. לטענתו, חש ברע אותו יום ונאלץ לפנות לרופאת המשפחה שלו ולבית חולים. לענין זה צרף המבקש מסמכים המעידים על נכותו (בשיעור 100%) ועל הפנייתו לבית חולים. בית המשפט המחוזי דחה (ביום 19.1.00) את בקשתו, בקבעו, כי המסמכים שהמציא המבקש הם ישנים וכי ממילא לא היה מקום לביטול פסק הדין - נוכח סיכוייו הקלושים של הערעור. המבקש שב ופנה לבית המשפט המחוזי - בטענה כי בית המשפט התעלם בטעות מן המסמכים הרפואיים שהעידו, כי ביום הדיון אכן נבדק ונשלח להמשך הבדיקות בבית חולים. גם בקשתו זו נדחתה (ביום 22.2.00) . בהחלטת הדחייה נאמר, כי אין מקום לפניות חוזרות לבית המשפט המחוזי.

2.בפני בקשה (שהוגשה ביום 6.4.00) להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 22.2.00. לטענת המבקש, היה מצוי בטיפולים רפואיים רבים מאז מתן ההחלטה מיום 22.2.00 ועקב זאת לא עלה בידו להגיש בקשת רשות ערעור במועד. עוד טוען המבקש, כי רק ביום 4.4.00 נענתה בקשתו לקבלת סיוע משפטי מלשכת הסיוע המשפטי ולפיכך הוגשה בקשתו בעיתוי בו הוגשה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה לא הצביע המבקש על טעם מיוחד להארכת המועד. לא הובאה כל אסמכתא לטענה, כי מצבו הרפואי הורע מאז ההחלטה מיום 22.2.00. העובדה שפנה לקבלת סיוע משפטי (בין ממשלתי ובין אחר) אינה מקימה טעם מיוחד - בפרט כאשר המבקש ייצג את עצמו בהליכים קודמים. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי גם לגופו של עניין אין טעם בהארכת מועד - משום שבקשת רשות הערעור היא חסרת תוחלת. טענותיו של המבקש נדחו על ידי ערכאה ראשונה על בסיס קביעת ממצאים עובדתיים וממצאי אמון, כך שמלכתחילה היו סיכויי ערעורו קלושים. לא זו בלבד: המבקש אינו מבקש לערער על פסק הדין מיום 4.1.00 ואף לא על ההחלטה הראשונה (מיום 19.1.00) שלא לבטל פסק דין זה. בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטה שניה בנושא - וככזו סיכוייה קלושים - אם לא למטה מזה.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק (תקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, להלן: "התקנות"). ככזה, טעונה הארכתו "טעם מיוחד" (וראו תקנה 528 לתקנות). על מי שמבקש הארכת מועד כאמור מוטלת חובה לפרט ולנמק כדבעי את טענתו (וראו, מקל וחומר: ב"ש 665/83 מדינת ישראל נ' שרייבר , פ"ד לז (3) 365, בש"פ 4028/98 טלמור אמיתי נ' שטרן שלמה ולאה , לא פורסם). המבקש לא עשה כן. כך לגבי הטענה כי עקב מצבו הבריאותי נבצר ממנו להגיש בקשת רשות ערעור (ולמצער - בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור): המבקש לוקה בנכות מאז שנת 1994. במהלך תקופה זו ביצע את הפעילות העסקית נשוא תביעת המשיבה, במהלך תקופה זו ניהל הליכים משפטיים, במהלך תקופה זו ייצג את עצמו בפני בית המשפט המחוזי ואף הגיש את בקשות הביטול שההחלטה האחרונה שבהן היא נשוא בקשת רשות הערעור. שומה היה עליו, בנסיבות אלו, להביא ראיות של ממש (דוגמת אישורים רפואיים על בדיקות או אישפוזים) להחמרה במצבו שגרמה לו להפסיק מפעילותו. המבקש לא עשה כן. גם טענת המבקש כי העיכוב נגרם מחמת פנייתו ללשכת הסיוע המשפטי אינה יכולה לעמוד - בין נוכח האמור לעיל ובין נוכח פסיקתו של בית משפט זה בנושאים דומים ( וראו, לדוגמא: בש"א 1820/99 סלמה פורטונה נ' נרקיסי ראשל בע"מ , לא פורסם). למעלה מן הצורך, יצויין, כי גם לגופו של עניין דומה, כי בקשת רשות הערעור שמבקש המבקש להגיש היא חסרת תוחלת - נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי חיווה את דעתו גם לגוף הערעור ונוכח העובדה שבקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטה השולית מבין שלוש ההחלטות שקיבל בית המשפט המחוזי.

אי לכך, הבקשה להארכת מועד נדחית.