בג"ץ 6103-24 בג"ץ 6103-24

השופט י' אלרון:

1.בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה על ביטול חלקים מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ר' פוליאק ו-ח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור י' רון ו-י' עפרון) ב-ע"ע 5342-08-23 ו-ע"ע 49738-08-23, מיום 12.7.2024. בגדרו, נדחה ערעור העותרים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט ע' בן צור ונציגי הציבור י' כהן ו-א' אילון) ב-סע"ש 14893-01-22 מיום 25.7.2023.

בתמצית יצוין כי המשיב 1 (להלן: המשיב), עובד זר מתאילנד, הועסק במשק החקלאי של העותרים החל משנת 2016 ועד לשנת 2021, עת פקעה אשרת העבודה שלו. בית הדין האזורי לעבודה קיבל ברובה את תביעת המשיב נגד העותרים, ופסק לזכותו פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, החזר סכומים שנוכו משכרו ולא הגיעו ליעדם, פדיון חופשה, תוספת ותק והוצאות משפט. במקביל, בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת העותרים לתשלום של המשיב עבור אי-מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, אך דחה את תביעתם לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לשיטתם, בכך שהמשיב גנב מהם תוצרת חקלאית.

2.ערעור העותרים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים – נדחה. נקבע, כי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לעבודה, שלפיה המשיב נטל פירות לשימוש עצמי סביר, מבלי שהמעסיק העיר לו על כך. הובהר, כי מאחר שישנה קביעה עובדתית פוזיטיבית כאמור, אין משמעות לטענת ההודאה וההדחה שפועלה הוא בחלוקת נטלי השכנוע כאשר כפות המאזניים מעוינות. בית הדין הארצי לעבודה הוסיף והדגיש כי ממילא לא חלה בענייננו טענת הודאה והדחה, משהמשיב לא הודה בכלל יסודות עבירת הגניבה, שכן הודה בנטילת פירות לשימוש עצמי אך טען לקיומה של הרשאה בהתנהגות משלא הוער לו על כך. משכך, נקבע כי הואיל ונותרה מחלוקת לגבי יסוד העדר ההרשאה, הנטל לשכנוע בקיומו נותר על כתפי העותרים.

מכאן העתירה שלפנינו.

3.לטענת העותרים, פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה באשר לסוגית "הודאה והדחה" – מנוגדת לפסיקת בית משפט זה בעניין ע"א 11100/02 חצור נ' דותן (16.2.2004). על כן, נטען כי ערכאות קמא שגו בפסיקתם והתוצאה המשפטית הנכונה חייבת להיות שונה. העותרים מוסיפים וטוענים כי גם קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לעבודה שלפיה המשיב נטל פירות לשימוש עצמי ולא הוער לו על כך, היא קביעה שנקבעה בעלמא וללא כל ראיות תומכות. לא זו אף זו, נטען כי המשיב נמנע בכוונת מכוון מלזמן עדים רבים שעבדו עמו במשק החקלאי ואשר היו יכולים לאמת את טענתו כי נטל פירות בהסכמת מעסיקיו. זאת, בעוד שהעותרים הצהירו והעידו כי מעולם לא אישרו למשיב לקחת תנובה מהמשק החקלאי, ולפיכך מדובר בגניבה.

4.לאחר שעיינו בעתירה ונספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה להתערבות, וזאת אף מבלי צורך לקבל את תגובת המשיבים.

כלל ידוע הוא כי בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה. התערבות באלו מוגבלת אפוא למקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית מהותית המחייבת התערבות משיקולי צדק וכאשר מתעוררת סוגיה עקרונית כללית (ראו מני רבים: בג"ץ 7285/23 מסיקה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (28.9.2023); בג"ץ 2921/23 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (18.4.2023)).

חרף ניסיונם של העותרים לשוות לעתירה נופך עקרוני, בחינת הטענות מלמדת כי רובן ככולן בעלות אופי "ערעורי", אשר נדונו בהרחבה בערכאות הקודמות ונדחו לגופן, ואין מקומן להתברר פעם נוספת בבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 9028/23 פרוסטיג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (7.1.2024)). כך הן באשר לטענות העותרים לגבי סוגית "הודאה והדחה", הן ביתר שאת ביחס לטענות המופנות כלפי קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה וכלפי ממצאי מהימנות.

5.אשר על כן, העתירה נדחית. ממילא, נדחית בקשת העותרים "לעיכוב ביצוע פסק הדין" ולמתן צו ארעי.

העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 5,000 ש"ח.