בג"ץ 6104-23 בג"ץ 6104-23

השופטת ר' רונן:

1.בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיבים 2-1 להותיר את כניסתם של באי-כוח העותרת לפגישה עם אחותה הקטינה של העותרת (להלן בהתאמה: באי הכוח ו-הקטינה) במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" (הוא המשיב 2, להלן: בית החולים), לצורך בחינת אפשרות ייצוגה של הקטינה על-ידיהם.

2.הקטינה, ילידת נובמבר 2005, אושפזה בבית החולים ביום 11.7.2023. ביום 13.7.2023 ניתן על-ידי בית משפט לנוער באריאל צו לאשפוז הקטינה בבית החולים למשך שבעה ימים, תוך שנקבע איסור על הורי הקטינה להוציאה מבית החולים, לפגוש אותה בתקופה הקרובה או ליצור עמה קשר טלפוני (צב"נ 25114-07-23). כמו כן, עורכת-הדין סיגל יוריסטה-עצמון מונתה כאפוטרופוס לדין וייצגה את הקטינה בדיונים לפני בית המשפט (ראו החלטות מימים: 12.7.2023 ו-20.7.2023).

בהחלטה מיום 25.7.2023 האריך בית משפט לנוער בתל אביב-יפו (להלן: בית משפט לנוער) את הצו – הן ביחס לאשפוז הקטינה והן בדבר איסור יצירת הקשר עם הקטינה – ב-30 ימים נוספים עד ליום 15.8.2023 (צב"נ 48027-07-23). במסגרת אותה החלטה עמד כב' השופט מ' נבנצל על כך כי איסור הקשר עם בני משפחה מבוסס בין היתר על התנגדותה הנחרצת של הקטינה.

3.כעולה מהעתירה, ביום 29.7.2023 הגיעו העותרת ובאת-כוחה לבית החולים מתוך מטרה להיפגש עם הקטינה ולבחון את אפשרות ייצוגה באופן פרטי, אך בית החולים סירב לאפשר להן לעשות כן. משכך, פנתה העותרת ביום 30.7.2023 לבית משפט לנוער וביקשה כי יורה לבית החולים להתיר לעותרת ולבאי-כוחה להיפגש עם הקטינה, מאחר שסירובו לעשות כן גורם לפגיעה בזכות ההיוועצות של הקטינה. בהחלטה מיום 31.7.2023 דחה בית משפט לנוער את הבקשה משום שהקטינה מסרבת לכל קשר עם מי מבני משפחתה והצוות הרפואי תומך בכך. בקשות דומות הוגשו על-ידי העותרת לבית משפט לנוער גם בימים 1.8.2023 ו-3.8.2023, וגם הן נדחו על-ידי בית משפט לנוער בשתי החלטות מיום 3.8.2023.

ביום 4.8.2023 הגישה העותרת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, במסגרתו נטען לפגיעה קשה בזכויותיה החוקתיות של הקטינה להיוועצות והתבקש סעד שיורה לבית החולים להתיר פגישת היוועצות בין באי-כוח העותרת לבין הקטינה (ענ"א 9724-08-23). יצוין כי הערעור הוגש תחילה בשם העותרת "בשם הקטינה" ולאחר מכן נמחק שמה של העותרת, והקטינה נותרה כמערערת לבדה באמצעות באת-כוחה של העותרת.

במסגרת תגובה של עו"ס לנוער לערעור הובהר כי עו"ד יוריסטה-עצמון מונתה לייצג את הקטינה מטעם הסיוע המשפטי; כי הערעור הוגש בחוסר סמכות, שכן העותרת אינה אפוטרופוס של הקטינה; כי הקטינה עצמה נשמעה בהליך; כי החלטת בית משפט לנוער עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה; כי הקטינה אינה מעוניינת להיפגש עם מי מבני משפחתה או לקבל מהם דברים או מסרים; וכי זכויותיה של הקטינה לייצוג הולם אינן נפגעות ואף להיפך – הקטינה נפגשת ומשוחחת עם עורכת-דין מטעם המדינה המייצגת את האינטרסים שלה בלבד.

ביום 6.8.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור. נקבע כי הגם שראוי להאזין לבני המשפחה – כפי שעושה בית המשפט לנוער – ולבחון כיצד ניתן להקל על הקטינה, בהתאם לרצונותיה ולמצבה, תוך היעזרות בבני משפחה ומפגשים עמם ככל שהדבר אפשרי – אין לעותרת כל מעמד חוקי להשמיע את קולה של אחותה – הקטינה. בית המשפט הוסיף והתייחס גם לגופם של דברים. הוא עמד על כך כי עו"ד יוריסטה-עצמון מונתה על מנת לתווך לבית המשפט את עמדת הקטינה וכי "ניכר כי היא פועלת לטובת הקטינה ומשמיעה את קולה", זאת לצד שמיעת הקטינה עצמה. עוד נקבע כי הערעור אינו מתמודד עם העובדה שלקטינה יש עו"ד שהיא – ורק היא – יכולה לבוא בשמה ולייצגה.

4.ביום 7.8.2023 פנתה העותרת (באמצעות באי-כוחה) למנהל בית החולים בבקשה להתיר ללא דיחוי פגישה בין באי-הכוח לקטינה. באותה פנייה ניתנה גם התראה לפיה ככל שלא תותר פגישה כאמור, תוגש עתירה לבית משפט זה. ביום 9.8.2023 השיב בית החולים לעותרת כי מבירור העניין עולה כי נושא ייצוגה של הקטינה באמצעות באי-כוח מטעם המשפחה נדון זה מכבר בבית המשפט המחוזי, וכי ככל שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה תואמת את ציפיית המשפחה – הם מוזמנים לפנות לערכות המתאימות.

ביום 9.8.2023 פנו העותרים למנכ"ל משרד הבריאות בבקשה להורות לבית החולים לאפשר את קיומו של המפגש, אולם טרם התקבל מענה מטעמו.

5.למען שלמות התמונה יצוין כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי בהתאם להחלטת בית משפט לנוער להתיר לקטינה להיפגש עם כלב שטיפלה בו, נעשתה פנייה אל הוריה של הקטינה אשר התנו את הבאת הכלב בכניסת עורך-דין מטעמם למפגש עם הקטינה. במסגרת תגובה שהגישו הורי הקטינה בסוגיה זו, הם טענו בין היתר כנגד הקביעה שלא להתיר לעורך-דין מטעמם לפגוש את הקטינה. בהחלטה מיום 8.8.2023 קבע בית משפט לנוער (כב' השופטת ש' עצמון הלוי) כי הקטינה "פוגשת בעו"ד שמונה לה על ידי בית המשפט, ואין פגיעה בזכויותיה. בנוסף בקשת עורכת הדין של האחות לפגוש ב[קטינה – ר.ר] נדחתה על ידי כבוד הנשיאה ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי".

על רקע האמור הוגשה העתירה דנן.

נימוקי העתירה

6.במסגרת העתירה טוענת העותרת כי היא ובאי-כוחה השלימו עם החלטות בית משפט לנוער ובית המשפט המחוזי (להלן יחדיו: הערכאות האזרחיות) לפיהן אין לעותרת זכות עמידה בעניינה של הקטינה בהליכים המתקיימים בעניינה. לטענת העותרת, משנקבע כי אין לה זכות עמידה באותם הליכים, לא נותר לה אלא לפנות למסלול משפטי שונה בו יש לה זכות עמידה, ולכן היא הגישה את העתירה דנן. לשיטתה, החלטות שהתקבלו על-ידי הערכאות האזרחיות אינן מונעות את אפשרותה לעשות כן ואף להיפך.

7.העותרת הוסיפה וטענה כי משבקשותיה נדחו על-ידי הערכאות האזרחיות מהטעם של "העדר זכות עמידה", לא נדונו כדבעי טענותיה בדבר זכויות הקטינה והפגיעה בהן.

לטענתה, החלטת בית החולים למנוע מפגש בין באי-הכוח לבין הקטינה מהווה פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובכלל זה בזכותה של הקטינה להליך הוגן. לקטינה יש זכות לבחור לעצמה את הייצוג המשפטי, או למצער להיות מודעת לכך שהאפשרות קיימת, והיא רשאית להחליט בעצמה באשר לזהות עורכי דינה. העותרת הבהירה כי אין לה טענות כנגד טיב הייצוג המשפטי לו זכתה הקטינה, וכי הטענה היא כנגד עצם מניעת זכותה של הקטינה להביע דעה ביחס לייצוגה. העובדה שהעותרת מקבלת ייצוג הולם בדמותה של האפוטרופוס לדין, אינה מרפאת את שלילת הזכות החוקית.

בהקשר זה הוסיפה וטענה העותרת כי בהתאם לסעיף 29א(ה) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, יש לקטינה זכות להיפגש עם עורך-דין לבקשת קרוב שלה; כי לקטינה זכות להביע את דעתה ולהיות מיוצגת על-ידי נציג מטעמה גם לאור האמנה בדבר זכויות הילד 1989; וכי גם סעיף 3ו לחוק הנוער (טיפול והשגה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) מקנה לקטין את הזכות לבחור להיות מיוצג על-ידי עורך דין מטעמו ולא להסתפק בעורך-הדין שמינה בית המשפט.

דיון והכרעה

8.דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

9.במסגרת העתירה מבקשת העותרת למעשה להשיג על החלטת בית משפט לנוער בגדר ההליך המתנהל בעניין אשפוזה של הקטינה בבית החולים; ועל החלטת בית המשפט המחוזי בערעור - אשר לא התירו לבאי-הכוח של העותרת להיפגש עם הקטינה.

כידוע, הלכה היא שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט המוסמכים (ראו למשל: בג"ץ 8504/22 דאוד נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פסקה 3 (13.12.2022); בג"ץ 3057/20 רועי נ' רשות מקרקעי ישראל (17.5.2020)). אומנם לבית המשפט הגבוה לצדק שמורה הסמכות לתת סעד מן הצדק ולהתערב בהחלטות של ערכאות שיפוטיות, אך זאת במקרים חריגים בלבד, בהם ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות; או כאשר מדובר במקרים קיצוניים של שרירות בתחום שהוא "מינהלי טהור" (בג"ץ 878/23 פרידמן נ' מדינת ישראל (1.2.2023); בג"ץ 2026/21 לשכת עורכי הדין נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (27.1.2022)); וכן מקום שבו נמצאה "פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי" או "פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכות יסוד" (ראו: בג"ץ 7172/97 כרמקס בע"מ נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, פסקה 8 (7.1.1998); בג"ץ 7396/18 מפלגת העבודה הישראלית נ' מנהל הבחירות בעיר חיפה, פסקה 3 (3.2.2019)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אמות מידה חריגות אלו.

10.במקרה דנן אין מחלוקת כי לבית משפט לנוער הייתה סמכות לדון בשאלת ייצוגה של הקטינה בהליך שהתקיים לפניו; כמו גם בקביעת תנאי האשפוז וקביעת האיסור על בני המשפחה להיפגש עמה (ראו למשל: סעיפים 3א, 3ג, 3ו ו-8ג לחוק הנוער). מכאן כי העתירה אינה מכוונת נגד מעשה המהווה חריגה מסמכות. יתרה מכך, אין מדובר בעתירה שהיא "בתחום מינהלי טהור", שכן החלטת בית החולים שלא להתיר את המפגש של באי-הכוח עם הקטינה – שהיא כביכול ההחלטה נושא העתירה דנן – מבוססת על החלטת הערכאות האזרחיות ומיישמת אותה.

העותרת, שהייתה מודעת כנראה למגבלות אלה, טענה כי בקשותיה נדחו על-ידי הערכאות האזרחיות בשל "העדר זכות עמידה", בלא שנבחנה הפגיעה בזכות הקטינה להליך הוגן. ואולם, עיון בהחלטות שניתנו בערכאות האזרחיות מלמד כי טענות העותרת נבחנו ונדונו גם לגופן. אכן, בתי המשפט בערכאות האזרחיות קבעו כי העותרת אינה רשאית לטעון בשמה של אחותה הקטינה, שהיא בעלת הדין בהליך. אולם הן דנו גם לגופו של עניין בטענות העותרת בדבר זכות הקטינה לייצוג הולם ובבקשות השונות להתיר לבאי-כוח מטעם המשפחה להיפגש עמה. בקשות אלו נדחו הן על-ידי בית משפט לנוער והן על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע על-ידיהם כי לא נפגעות זכויותיה של הקטינה לייצוג הולם. זאת, אחרי שהערכאות האזרחיות התרשמו – הן מגורמי הטיפול, הן מבאת-כוחה של הקטינה, והן מהקטינה עצמה באופן בלתי אמצעי – כי הקטינה מיוצגת כדין וזוכה לייצוג המקובל על דעתה; וכן כי אין להתיר בשלב זה מפגשים של בני המשפחה או מי מטעמם עם הקטינה.

הנה כי כן, הסוגיה אותה מעלה העותרת בעתירה דנן נדונה זה מכבר על-ידי הערכאות האזרחיות והוכרעה על-ידיהן בשים לב לטובתה של הקטינה – אותה מבקשת העותרת לייצג. העותרת אינה יכולה להשיג על אותן החלטות על-ידי הגשת עתירה ובדרך זו לשנות מההחלטה הברורה שלפיה אין להתיר פגישה של גורמים מטעם המשפחה – ובפרט באי-הכוח – עם הקטינה בשלב זה.

11.מכל מקום, יובהר למעלה מן הצורך כי גם לגופם של דברים נראה כי לא נגרמת פגיעה בזכותה של הקטינה לייצוג הולם. זאת מאחר שהקטינה מיוצגת כדין ובאופן שאף תואם את רצונותיה. גם מטעם זה יש לדחות את העתירה אשר אינה מגלה פגיעה בולטת בכללי הצדק הטבעי או בזכויות יסוד של הקטינה.

סעיף 8ג קובע כי בית המשפט רשאי למנות קטין אפוטרופוס לדין, או לעניינים הנובעים מן ההליך שלפניו, אם מצא כי הדבר דרוש לטובת הקטין ולשם שמירה על ענייניו. כמו כן, סעיף 3ו(ב) לחוק הנוער קובע כי בהליך אשפוז לפי סעיף 4א לחוק טיפול בחולי נפש בעניין קטין שאינו מסכים לאשפוזו בבית חולים בידי האחראי עליו – "ימנה בית המשפט לקטין עורך דין שייצגו, זולת אם הקטין בחר להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו". נראה כי מכוח הסעיפים הללו מונתה לקטינה אפוטרופוס לדין – עורכת הדין יוריסטה-עצמון, המייצגת את הקטינה בערכאות השונות. הערכאות האזרחיות התרשמו כי עו"ד יוריסטה-עצמון פועלת לטובתה של הקטינה ומשמיעה את קולה באופן מיטבי, ואף העותרת הבהירה כי אין לה טענות ביחס לטיב הייצוג. טענתה של העותרת היא כאמור כי לקטינה יש זכות לדעת שהיא יכולה לבחור את הייצוג שלה בעצמה. אולם, אין בסיס עובדתי להניח כי הקטינה אינה מודעת לאפשרות זו. להיפך – מהחלטות בית משפט לנוער ובית המשפט המחוזי עולה כי עו"ד יוריסטה-עצמון מעורה בכל ההליכים הנוגעים לקטינה; מתווכת לבית המשפט כראוי את עמדת הקטינה; וכי גם בית משפט לנוער שמע את הקטינה באופן בלתי אמצעי.

באשר לסעיף 29א(ה) לחוק טיפול בחולי נפש אליו מפנה העותרת – העותרת טענה כי בהתאם לסעיף זה, יכול "קרוב של חולה" לבקש כי תינתן לחולה הזדמנות להיפגש עם עורך דין באופן שיאפשר ייצוג הולם. סעיף 29א(ה) – העוסק בייצוג החולה בדיונים בפני ועדה פסיכיאטרית ובערעור על החלטותיה (ולא באשפוז בצו בית משפט לפי חוק הנוער) – אכן קובע חלופה כזו אך זאת "ככל שלא ניתן לברר את דעתו" של החולה וכאשר אין לו אפוטרופוס. כעולה מהאמור לעיל, זה אינו מצב הדברים במקרה דנן.

12.בטרם סיום יובהר כי אין בדברים האמורים כדי להטיל ספק בטענות העותרת לפיהן היא פועלת מתוך דאגה כנה לשלום אחותה הקטינה. בנוסף ניכר כי משפחת הקטינה מתמודדת אף היא עם הקושי לנוכח האיסור להיפגש עמה במצבה הרגיש. יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות מהמסקנות אליהן הגענו במסגרת העתירה דנן.

13.לאור כל האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.