בג"ץ 611/19 ארגון מגדלי בקר לבשר ,אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. מדינת ישר

1.

העתירה דנן נמחקה ביום 4.3.2019 בהסכמת העותרת. בפסק-הדין נקבע כי העותרת תהא רשאית להגיש בקשה לפסיקת הוצאות. עתה מונחת לפניי הבקשה לפסיקת הוצאות ותשובת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) המתנגדים לבקשה זו.

2.

במוקד העתירה דנן עומדת הוראה מסוימת שנקבעה במסגרת "סיכום בנושא עקרונות למדיניות בעניין מתווה רב-שנתי לייעול ענף הבקר לחלב" אשר נחתם על-ידי נציגי החקלאים, משרד החקלאות ומשרד האוצר ביום 28.10.2018 (להלן: מתווה החלב ). הוראה זו קובעת כי החל משנת 2019 יבוטלו כלל המכסים על בשר מצונן (סעיף 16 סיפה למתווה). העותרת, המשמשת כארגון היציג של מגדלי הבקר בישראל, טענה בעתירה כי הוראה זו נכללה במתווה החלב ללא ידיעתה וללא הסכמתה ובניגוד להסכמה שגובשה בינה לבין משרד האוצר ומשרד החקלאות בהסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2016. בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים כי דינה של העתירה להידחות על הסף. זאת, בהיותה עתירה מוקדמת בשל כך שנכון לעתה טרם הותקן צו המבטל את מכסי היבוא כאמור ולנוכח העובדה כי "לעת הזו" החליט משרד האוצר שלא לקדם את פרסום הצו המבטל את המכסים על בשר מצונן. עוד הודגש בתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה כי ככל שתהיה כוונה לקדם בעתיד את הצו לביטול המכסים כאמור, יפורסם הצו מחדש להערות הציבור.

3.

ביום 26.2.2019 הורה כבוד השופט י' אלרון

כי העותרת תודיע אם היא עומדת על עתירתה לנוכח האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים. ביום 1.3.2019 הודיעה העותרת כי היא מברכת על האמור בתגובה זו בדבר הכוונה שלא לקדם בשלב זה את התקנת הצו, אך מצרה על כך שהמשיבים התעלמו ממכתביה ולא טרחו להציג בפניה את עמדתם לפני הגשת העתירה, באופן שהיה מייתר את הגשתה. על רקע זה הודיעה העותרת כי היא מסכימה למחיקת העתירה. כפי שצוין, בפסק-הדין שהורה על מחיקת העתירה ניתנה לעותרת ההזדמנות להגיש בקשה מנומקת לפסיקת הוצאות וזו הוגשה ביום 25.3.2019. המשיבים כאמור מתנגדים לבקשה.

4.

כידוע, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת בקשה לחיוב המדינה בהוצאות של עותר שחזר בו מעתירתו ללא הכרעה שיפוטית לגוף העניין יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה; האם העותר מיצה הליכים טרם הגשת העתירה; האם העתירה הוגשה ללא שיהוי; והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד במובן זה שהיא זו אשר הניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד שביקש במסגרתה (ראו בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217 (1993)). בענייננו נראה כי יש להתמקד בשיקול הראשון ובשיקול השני – דהיינו בשאלה אם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה ובשאלה אם העותרת מיצתה הליכים בטרם פנתה לבית משפט זה. בכל הנוגע לשיקול שעניינו מיצוי ההליכים עומדת טענת העותרת כי פניותיה הרבות למשיבים לא נענו מלבד פנייה אחת שנענתה בתשובה שלפיה אין בהוראה שנקבעה במתווה החלב כדי להפר את ההסכם משנת 2016 שנחתם עם העותרת. יצוין כי רק לאחר הגשת העתירה הודיעו המשיבים כי אין בעת הזו כוונה לקדם את פרסום הצו המבטל את המכסים על בשר מצונן. ואולם מן העבר השני עומדת טענת המשיבים, בכל הנוגע לשאלה אם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה, שלפיה עסקינן בעתירה מוקדמת אשר הוגשה בטרם נחתם על ידי שר האוצר צו המעגן את ההוראה הנוגעת להטלת מכסי היבוא. חשוב לציין בהקשר זה כי העותרת בחרה שלא להתייחס לטענה זו של המשיבים בגדר תשובתה לתגובתם המקדמית של המשיבים כמו גם בבקשתה לפסיקת הוצאות, ועל כן דומני שיש ליתן משקל לטענת המשיבים בהקשר זה מבלי לטעת מסמרות בשאלה אם נכון היה לדחות את העתירה על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת.

בהינתן האמור לעיל ומשאיזנתי בין השיקולים הנוגדים השונים הגעתי לכלל מסקנה כי העותרת זכאית לפסיקת הוצאות לטובתה, אך אין מקום לפסוק את מלוא הסכום שנתבקש על ידה. בנסיבות העניין יישאו המשיבים 3-1 בהוצאות העותרת בסך 8,000 ש"ח.