פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
6133/02
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המערערים
:
1.
באסמה נג'אר
2. לוטפיה נג'אר
נגד
המשיב
:
מוחמד
נג'אר
ערעור
על החלטת רשם בית המשפט העליון
מיום
17.6.02 בע"א 8805/01
בשם
המערערים: עו"ד מוחמד קדח
בשם
המשיב: עו"ד ר. חן
פסק ד
ין
1.לא הייתי נוטה להתערב בהחלטת הרשם שלא להאריך את המועד להגשת הערעור, בהעדר "טעם מיוחד" להארכה, אלמלא נתקיימו במקרה שלפנינו נסיבות המעידות על כך שיש לראות את המשיב כמי שהשלים עם האיחור. כתב הערעור הוגש על ידי המערערות ביום 11.11.01, באיחור של כמה ימים. ביום 16.12.01 עתרו המערערות לפטור מהפקדת ערבון. המשיב התנגד בטענות שונות שלא נתקבלו אך לא טען שהערעור הוגש באיחור. בעקבות הדברים האלה הפקידו המערערות את הערבון. רק ביום 14.2.02 נזכרו המשיבות לעתור למחיקת הערעור על הסף עקב האיחור בהגשתו, דבר שהניע את המערערות לבקש הארכת המועד. בסעיף 5 לבקשה למחיקת הערעור על הסף ציין המשיב במפורש שעותק פסק הדין הומצא לפרקליט המשיב ביום 11.9.01 כך שהוא יכול היה לדעת כבר בעת הדיון בבקשה לפטור מהפקדת הערבון שהערעור הוגש באיחור.
2.נראה לי שבנסיבות, כפי שפורטו לעיל, יש לראות את טענת האיחור כמחשבה לאחר המעשה ואת המשיב כמי שהשלים עם האיחור: ראה ההערה בסיפת פסק הדין שניתן בבש"א 1890/00 פ"ד נד(2) 840, 844, והשווה: בש"א 304/91 פ"ד מה(2) 878. בקשתי את תגובת המשיב לענין זה בלבד אך בתשובתו לא מצאתי מענה של ממש. בנסיבות אלה לא התגבש אינטרס ה"חסינות" של המשיב כנגד הדיון בערעור ואינטרס של המערערות לקבל הארכת המועד גובר. גם אין קיים כל טעם שבאינטרס הציבורי שלא להאריך את המועד, כשהאיחור הוא קצר.
אני מקבל איפוא את הערעור, מבטל את פסק הדין וההחלטה ומורה להשיב את הערעור לרשימת הערעורים הממתינים לדיון. לא ראיתי - בנסיבות המקרה לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב אב תשס"ב
(31.7.2002).
המשנה
לנשיא