פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 614/02
בפני: כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופטת מ' נאור
העותרים
:
1.
נפטי דוד
2. נפטי-גונן בוורלי
נגד
המשיבים
:
1.
באר טוביה מושב עובדים להתיישבות
חקלאית בע"מ
2. המנהלה להסדרים במגזר
החקלאי בע"מ
3. עו"ד ליאורה
סבירסקי-דרורי
עתירה
למתן צו על-תנאי וצו ביניים
פסק-דין
1.נגד מורישיהם של העותרים התנהלו במשך שנים רבות הליכים בפני משקמים, על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1992-. כיום נמשכים ההליכים נגד העותרים. במסגרת הליכים אלה, ניתנה ביום 2.12.2001 החלטה של המשקמת הקובעת את החוב להסדר לפי סעיף 17 לחוק. העותרים חוששים כי המשקמת הנוכחית, המשיבה מס' 3, עומדת להוציא נגדם פסק משקם. מבקשים הם צו על-תנאי המצהיר על בטלות ההליכים האמורים שימנע מהמשיבים לדון בענין המורישים או בענין יורשיהם. כן ביקשו צו ביניים.
2.העותרים טוענים כי לא התקיימו בענייני המורישים תנאי סף שונים לפתיחת הליך והמשכו לפי החוק, ועל כן לא היתה סמכות לנהל את כל ההליכים שהתנהלו בעבר והמתנהלים היום. כך טוענים הם, לאור הוראת סעיף 7 לחוק, הקובעת:
" הקפאת
הליכים
[תיקון
התשנ"ג]
7.(א) אין להמשיך ואין לפתוח בהליך לגבי חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, אלא בהתאם להוראות חוק זה .
. . .".
3.דינה של העתירה להידחות על הסף. כפי שיבואר, לעותרים עומד סעד חלופי של פניה לבית המשפט המחוזי, ועל כן לא יזקק בית משפט זה לעתירתם.
4.סעיף 28 לחוק קובע את סמכותו של בית המשפט המחוזי לבטל פסק משקם, כולו או חלקו, בעילות שונות. אחת מהן היא ש"המשקם חרג מסמכותו".
5.וכך מורה הסעיף:
"ביטול פסק
[תיקון התשנ"ג]
(א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:
(1) המשקם חרג מסמכותו ;
(2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות;
(3) טעות גלויה על פני הפסק.
(ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות".
6.לטענת העותרים, בשל אי קיום דרישות סף תחיקתיות לקיום הסמכות, המקרה שלפנינו איננו נופל בגדר עילה המנויה בסעיף 28(א)(1) לחוק. לטענתם, עילת החריגה מסמכות, כאמור בסעיף 28(א)(1) לחוק, מניחה קיומה
של סמכות ממנה "חרג" בעל הסמכות. העותרים מסכימים כי אם היתה למשקם סמכות והוא "חרג" ממנה, תרופתו של החולק על החלטת המשקם היא, בבית המשפט המחוזי, כאמור בסעיף 28(א)(1). ואולם - כך טענתם - במקום שלמשקם ד לא היתה סמכות שממנה ניתן ל"חרוג" - הדרך היחידה לתקוף את החלטתו היא בבית המשפט הגבוה לצדק. בטענתם זו נסמכים העותרים על נוסחו של סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-. סעיף 24(3) לחוק הבוררות קובע, כאחת מעילות הביטול של פסק בורר, מקרה בו "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". מהעובדה שהמחוקק כלל עילות מסויימות שבסעיף 24 לחוק הבוררות בתוך סעיף 28 לחוק ההסדרים, אך השמיט את סעיף 24(3) לחוק הבוררות וניסח את סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים כפי שניסח אותו, מסיקים העותרים הסדר שלילי: ניתן לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק משקם רק במקרה בו המשקם חרג מסמכות קיימת, אך לא במקרה בו למשקם לא היתה כלל סמכות.
6.אין מקום להיתלות בהבדלי הניסוח שבין סעיף 28(א)(1) לחוק לבין סעיף 24(3) לחוק הבוררות. גם כאשר מדעיקרא לא היתה למשקם
כלל סמכות כלפי מורישיהם של העותרים, ולא רק כאשר המשקם חרג מסמכות קיימת, ניתן לתקוף את החלטת המשקם בבית המשפט המחוזי. אין יסוד מהותי לאבחנה בין העדר סמכות של המשקם לחריגה של המשקם מסמכות קיימת. גם טענה שלמשקם כלל לא היתה ואין סמכות לפסוק היא טענה בענין חריגה מסמכות, ודינה להתברר בבית המשפט המחוזי.
7.בשל קיומו של סעד חלופי, אין מקום להיזקק בבית משפט זה לטענת העותרים, לפיה, היו המשקמים השונים נטולי סמכות לדון בעניין מורישיהם או בעניינם.
8.העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, א' באדר התשס"ב (13.2.2002).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת