בג"ץ 6142-23 בג"ץ 6142-23

השופט ע' גרוסקופף:

1.לפניי עתירה המבקשת לתקוף את החלטת האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי לבטל את רישיון הנשק של העותר 1. בתמצית, העותרים טוענים כי ההחלטה על ביטול הרישיון התקבלה על רקע השתתפות של העותר 1 בהפגנה ביום 11.7.2023 נגד יוזמות החקיקה שעניינן במערכת המשפט. לטענתם, העותר 1 לא ביצע כל פעולה במהלך ההפגנה שעשויה להיחשב כבלתי הולמת, ואולם קצין משטרה שנכח במקום נקט נגדו באלימות קשה והטיח בו האשמות שווא שהובילו לחקירתו תחת אזהרה. בהמשך לכך, העותר 1 קיבל בתחילת חודש אוגוסט (תאריך מדויק לא צוין בעתירה) הודעה על ביטול רישיון הנשק שלו, מבלי שניתנה לו זכות טיעון קודם למתן ההחלטה. העותר 1 הפקיד את נשקו ביום 7.8.2023, וביום 10.8.2023 שלח מכתב למשיבים 1 ו-2 ובו דרש את החזרת הנשק ואת ביטול ההחלטה.

2.בעתירה מבקשים העותרים כי יבוטלו ההחלטות על ביטול רישיונו של העותר 1 ושל מפגינים אחרים שפרטיהם לא הובאו בעתירה. עוד התבקש כי המשיבים ינמקו מדוע לא יימנעו בעתיד מביטול רישיונות של מי שמפגינים נגד יוזמות החקיקה בעניינה של מערכת המשפט. לבסוף, התבקש מתן צו ביניים שיורה על המשיבים שלא לבטל להבא רישיונות של משתתפים בהפגנות, וזאת עד למתן פסק דין בעתירה.

דין העתירה להידחות על הסף.

3.בכל הנוגע לסעד העיקרי שהתבקש בעתירה, שעניינו בהחלטה על ביטול רישיונו של העותר 1, דינו דחייה נוכח קיומו של סעד חלופי. בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, ולפרט 11 לתוספת הראשונה לחוק זה, עתירה נגד "החלטה של רשות לפי חוק כלי היריה, התש"ט-1949" מסורה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים (בג"ץ 8086/13 כהן נ' משטרת ישראל (3.3.2014)). את טענות העותרים בעניין רישיונו של העותר 1 יש להעלות במסגרת זו. למעלה מן הצורך יצוין כי העתירה אף מעוררת קושי בכל הנוגע לזכות העמידה של העותרים 3-2; לאי-מיצוי הליכים מול המשיבים ביחס להחלטה על ביטול הרישיון של העותר 1; להיעדר פירוט עובדתי מינימלי לתמיכה בטענה כי קיימת מדיניות פסולה של המשיבים שתוצאתה שלילה בלתי מוצדקת של רישיונות נשק של אזרחים המשתתפים בהפגנות; ולהיותו של הסעד הנוגע למדיניות נטענת זו כוללני (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 (1994)).

4.על כן, העתירה נדחית וכך גם הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.