פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 6145/08 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסימנרים ובמ נ. משרד החינ

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · בטיחות מוסדות חינוך ומוכנות לרעידות אדמהעתירה לבג"ץ בנושא כללי של בטיחות מוסדות חינוך

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ דחה עתירה כללית בנושא בטיחות מוסדות החינוך ומוכנותם לרעידות אדמה, משום שלא העלתה טענות קונקרטיות לגבי מוסדות מסוימים. נקבע כי האחריות מתחלקת בין הרשויות המקומיות, האחראיות בראשית, למשרד החינוך שאחריותו פיקוחית. העותרים חויבו בשכר טרחה.

העובדות

העתירה העלתה טענות כלליות בנושא הבטיחות של מוסדות החינוך בישראל ומוכנותם לרעידות אדמה. העתירה לא כללה טענות קונקרטיות לגבי מוסדות חינוך מסוימים. משרד החינוך הגיש תגובות והכיר באחריותו לפיקוח.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל עתירה כללית בנושא בטיחות מוסדות החינוך ומוכנותם לרעידות אדמה, שאינה מעלה טענות קונקרטיות לגבי מוסדות מסוימים?
  2. 2.מי נושא באחריות לבטיחות מוסדות החינוך בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי?

הלכות

  1. 1

    אחריות לבטיחות מוסדות החינוך מתחלקת בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי, כאשר האחריות הראשונית מוטלת על הרשויות המקומיות ולמשרד החינוך אחריות פיקוח בבחינת אחריות על.

    ״האחריות לבטיחותם של המוסדות מתחלקת בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עתירה כללית שאינה מעלה טענות קונקרטיות לגבי מוסדות חינוך מסוימים דינה להידחות.

    ״נוכח כלליותה של העתירה, דינה להדחות״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    כאשר מועלית טענה לגבי מוסד מסוים, ראוי שהרשות המקומית הנוגעת בדבר תהיה צד להליך, ומקומו של הליך כאמור הוא בבית המשפט לעניינים מינהליים.

    ״כאשר מועלית טענה לגבי מוסד מסויים, ראוי שהרשות המקומית הנוגעת בדבר תהיה צד להליך.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רעידות אדמה
  • אחריות על
  • פיקוח
  • רשויות מקומיות
  • שכר טרחת עורך דין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

6145/08

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט ח' מלצר

העותרים:

1. ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים

בסימנרים ובמכללות

2. ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. משרד החינוך - מדינת ישראל

2. שרת החינוך פרופ' יולי תמיר

3. מרכז השלטון המקומי בישראל

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

ט' באייר התשס"ט

(03.05.09)

בשם העותרים:

עו"ד סיגל פעיל ועו"ד מיכל הברפלד

בשם המשיבים 2-1:

עו"ד שוש שמואלי

בשם המשיב 3:

עו"ד אלי סבן

פסק-דין

השופט א' גרוניס :

1.

בעתירה שבפנינו מועלות טענות כלליות בנושא הבטיחות של מוסדות החינוך בישראל ומוכנותם לרעידות אדמה. האחריות לבטיחותם של המוסדות מתחלקת בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. האחריות הראשונית מוטלת על הרשויות המקומיות. למשרד החינוך אחריות פיקוח, בבחינת אחריות על. בית משפט זה הבהיר את חלוקת האחריות בפסק דין שניתן לפני כשנתיים (בג"ץ 10980/04 איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נ' שרת החינוך (טרם פורסם, 23.1.07)).

דומה, שחסרונה העיקרי של העתירה, על שני הנושאים שהציגה, הינו בכלליותה. העתירה אינה מעלה טענות קונקרטיות לגבי מוסדות חינוך מסויימים. נראה, שאילו כך פעלו העותרים ניתן היה להביא לתיקון מהיר ויעיל יותר של מפגעי בטיחות. מכל מקום, כאשר מועלית טענה לגבי מוסד מסויים, ראוי שהרשות המקומית הנוגעת בדבר תהיה צד להליך. מקומו של הליך כאמור בבית המשפט לעניינים מינהליים. מן התגובות שהוגשו על ידי משרד החינוך, עולה כי הוא מודע לאחריותו ולחובתו להפעיל פיקוח, בצד אחריותן של הרשויות המקומיות. נראה לנו כי ראוי שהבעיות המועלות בתחום הבטיחות יוסדרו על דרך דו-שיח בין משרד החינוך לבין הרשויות המקומיות, וזאת על בסיס קונקרטי.

3.

נוכח כלליותה של העתירה, דינה להדחות

וכך מוחלט. העותרים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח לזכות המשיבים 2-1, ובאותו סכום לזכות המשיב 3.

ניתן היום, ט' באייר התשס"ט (3.5.2009).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1אחריות לבטיחות מוסדות החינוך מתחלקת בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי, כאשר האחריות הראשונית מוטלת על הרשויות המקומיות ולמשרד החינוך אחריות פיקוח בבחינת אחריות על.
  2. 2עתירה כללית שאינה מעלה טענות קונקרטיות לגבי מוסדות חינוך מסוימים דינה להידחות.
  3. 3כאשר מועלית טענה לגבי מוסד מסוים, ראוי שהרשות המקומית הנוגעת בדבר תהיה צד להליך, ומקומו של הליך כאמור הוא בבית המשפט לעניינים מינהליים.