בג"ץ 6151/08 עומר אל קאדי נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.בעתירה, שהוגשה ביום 9.7.2008, התבקשו המשיבים להתיר לעותר להיכנס לישראל על מנת שיוכל לעבוד כפועל בניין. על פי הנטען בעתירה, העותר המתגורר בנפת רמאללה הוא פועל בניין אשר חברת "ג.מ. לירן בנייה ופיתוח בע"מ" מוכנה להעסיקו. העותר, פנה למשיב 1 בבקשה להתיר את כניסתו לישראל לצורך עבודה, אך סורב מטעמי ביטחון. אף פניית מעסיקו למשיב 1 בנושא סורבה. משכך, פנתה באת-כוח העותר אל קמ"ט

תעסוקה במשרדו של משיב 1 (ביום 2.3.2008) על מנת להסיר את המניעה הביטחונית, ונענתה (ביום 4.3.2008) כי הבקשה נבחנה, אך לא ניתן להתיר את כניסת העותר לישראל מטעמי ביטחון. באת-כוח העותר פנתה וביקשה לדעת מהי אותה מניעה ביטחונית ונענתה כי בהעדרה של זכות כניסה לישראל ומשמדובר בפריבילגיה בלבד, ובהעדר הנמקה מפורטת המצדיקה בחינה חוזרת של הפנייה, אין מקום לבחון אותה בשנית. העותר הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים אך זו נמחקה על הסף בנימוק של חוסר סמכות. בעקבות זאת הוגשה העתירה שבכותרת (ביום 9.7.2008). בחלוף כחודשיים הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה, נוכח הודעת המשיבים כי גורמי הביטחון הסירו את המניעה שהייתה תלויה ועומדת נגדו. יחד עם זאת, עמד העותר על הוצאתיו.

2.

לעניין ההוצאות טוען העותר כי לאחר שמיצה את ההליכים פנה לבית משפט זה. עוד נטען, כי העותר קיבל את מבוקשו רק לאחר שהגיש שתי עתירות, בגינן נגרמו לו הוצאות מיותרות שהיו יכולות להיחסך לו הוסרה המניעה הביטחונית קודם לכן. המשיבים משאירים את שאלת ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט. הם מציינים כי כניסתו של העותר לישראל נמנעה בשל מידע מודיעיני הקושר אותו ואת בני משפחתו לארגון טרור. עם הגשת העתירה נבחנה בקשתו של העותר להסרת המניעה הביטחונית פעם נוספת ולאחר שקלול מספר קריטריונים הוחלט כי ניתן להסיר את המניעה.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק נחה דעתי כי יש בסיס מספיק לחייב את המשיבים בהוצאות. העתירה הוגשה לאחר מיצוי ההליכים מול הרשויות הנוגעות לעניין. הסעד שהתבקש בעתירה – הנפקת רישיון כניסה ועבודה בישראל לעותר – נתקבל לאחר הגשת העתירה. המשיבים לא נתנו הסבר ממשי לשינוי בעמדת גורמי הביטחון לגבי המניעה הביטחונית ביחס לעותר. במצב דברים זה נחה דעתי כי נתקיימו התנאים שבדין לפסיקת הוצאות, אם בכל הקשור בצידוק בהגשת העתירה ואם בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי מספיק בינה לבין קבלת הסעד, והכול בהעדר טענה נוגדת מטעם המשיבים.

4.

אשר לשיעור ההוצאות, יש ליתן משקל לכך שהעותר בא על סיפוקו בסמוך להגשת העתירה, באופן מהיר ובלא צורך בהגשת כתבי בי דין נוספים או בהתייצבות לדיון. במצב דברים זה, יחויבו המשיבים בשכר טרחת עורך דין של העותר בסכום כולל של 3,000 ₪, אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה נקבע גם בהעדר טיעון ופירוט של העותר באשר להוצאות שנגרמו לו ובהעדר אסמכתאות על תשלומים בהם התחייב.