בג"ץ 6162/97 אליעזר קינדרמן נ. מדינת ישראל

1.המבקש, עורך דין, הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (ת.פ. 847/95) בעבירה של שימוש חורג ללא היתר בדירה שברשותו, לפי סעיפים 145 ו204- לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965- (להלן: חוק התכנון והבניה). הוא נדון לתשלום קנס וכן כפל אגרות ותשלומי חובה ולחלופין ריצוי ימי מאסר תמורתם, וכן נאסר עליו להשתמש בדירה נשוא האישום לצרכי משרד החל משנת 2000. בית המשפט קבע כי לאור העדויות שהובאו על ידי הצדדים, שימשה הדירה בראש ובראשונה משרד, ובנוסף נעשה בה גם שימוש לצרכי מגורים. בכך דחה את טענת המבקש, לפיה מדובר בשימוש מעורב שאינו דורש היתר. עם זאת, בית המשפט קבע כי גם אילו היה מדובר בשימוש מעורב, נדרש היתר על פי החוק.

2.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"פ 304/97) והמשיבה ערערה אף היא על קולת העונש (ע"פ 315/97). בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים, וקבע כי כיוון שהשימוש המותר לפי ההיתר הוא למגורים, לא יכול היה המערער להוושע מכך שבתכנית בנין עיר החלה באזור בו נמצא הבנין הותר אף שימוש למשרדים, כיוון שהואשם בעבירה של שימוש בניגוד להיתר ולא בשימוש בניגוד לתכנית. כמו כן קבע בית המשפט כי אין מדובר ב"שימוש מעורב" לאור הראיות שהוצגו.

3.המבקש פונה עתה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשתו הוא טוען כי בניגוד לקביעת הערכאות קמא שימשה הדירה שימוש מעורב, וכי שימוש ממין זה לצרכי עיסוק חופשי ומגורים בתחומי תל אביב-יפו אינו מצריך היתר. לחלופין הוא טוען כי בהיתר הבניה של הבית לא צוינה כל הגבלה על השימוש בו. טענותיו הנוספות של המבקש הן כי לאור העובדה שבמשך שנים נגבתה ממנו ארנונה מוגדלת על ידי העירייה ולאור שינוי אופי הסביבה - אין זה צודק להרשיעו בשימוש חורג. לבסוף הוא טוען כי לאור חוקי היסוד הוא אינו חייב בהיתר לצורך השימוש המעורב בדירה. לחלופין הוא מבקש שמועד כניסת צו איסור השימוש החורג לתוקף יוארך במספר שנים, בהתחשב בבריאותו המעורערת ובגילו.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וביתר המסמכים שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. טענותיו של המבקש נוגעות ברובן להכרעות העובדתיות של הערכאות קמא. הלכה פסוקה היא כי כאשר בית משפט זה יושב בדין בערעור כערכאה שלישית, יתן רשות ערעור רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או אחרת. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במקרה שלפני, הוכרע על סמך העדויות שעמדו בפני בית משפט השלום כי אין מדובר בשימוש מעורב, לפי מבחניו המקובלים.

לפיכך הבקשה נדחית.