בג"ץ 6197/01 סולן אקספרס (1995) בע"מ נ. רשות שדות התעופה בישראל

1.בגדר עתירה מנהלית, שהוגשה על ידי המבקשת כנגד המשיבים, דחה בית המשפט המחוזי ביום 1.8.01 בקשה למתן צו זמני אשר ימנע מהמשיבה מס' 1 (רשות שדות התעופה בישראל) מלממש את זכייתה של המשיבה מס' 2 (פלאפון תקשורת בע"מ) במכרז. עניינו של המכרז - מתן שירותי תקשורת סלולרית ליוצאים לחו"ל ושירותי תקשורת ציבוריים באתרים נוספים של הרשות. המכרז אמור להיות מופעל החל ב15.8.01-. עד היום ניתנים שירותים אלה על ידי המבקשת.

ביום 6.8.01 הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות לערער על ההחלטה ובגדרה נתבקש סעד זמני המונע את כניסתו של המכרז לתוקף. בקשתי את תשובת המשיבים תוך 3 ימים והתשובות הגיעו אתמול. המבקשת גם הגישה אתמול בקשה להוספת אסמכתא והשלמת טיעון, שגם תכנה היה לפני.

2.סלע המחלוקת העיקרי בין בעלי הדין הוא הטענה (המוכחשת על ידי המשיבה) שבידי המשיבה חסרים הרשיונות הדרושים להפעלת השירותים נשוא המכרז, וכי העדרם הוא תנאי סף לזכייה במכרז. השופט המלומד בסס את החלטתו על שלושה אלה: 1) שלכאורה אין מציאות הרשיונות האמורים בידי פלאפון תנאי סף להשתתפות במכרז; 2) שהיה שיהוי בהגשת העתירה ו3-) כי הצעתה של המבקשת לוקה באותו פגם שבו, לפי הטענה, לוקה הצעת פלאפון, אשר על כן היא מנועה מלעורר את טענותיה.

3.מוכן אני להניח שהשופט המלומד שגה בטעמו השלישי, במובן זה שלו נפלו פגמים היורדים לשורש הענין בשתי ההצעות היה מקום לשקול פסילת המכרז כולו; אך ענין זה אינו מעלה או מוריד בנסיבות המקרה שלפנינו; כמו השופט המלומד עיינתי אף אני במסמכי המכרז, לרבות בסעיף 8.1.1 לטופס הזמנת ההצעה במכרז מזה ובסעיף 3.2 וסעיף 16.1 לנוסח החוזה שצורף למסמכי המכרז מזה, וכן בפרוטוקול חקירתו של מר בן-עזרא בערכאה הראשונה שלמרבה הצער הובאה בבקשה שלפני בצורה מקוטעת, ונחה דעתי, שלא הונחה תשתית מספקת לתמוך בה את פרשנותה של המבקשת לתנאי המכרז. יתירה מזאת: יש יסוד של ממש גם לטענת השיהוי של המשיבות. טענת המבקשת שכל עוד לא מסרה לה הרשות את המסמכים שנתבקשו על ידה היתה כל עתירה שהיתה מגישה מוקדמת אינה נראית לי מבוססת, והוא - נוכח הזמן הקצר שנותר עד לכניסתו של המכרז לפועל. יש להוסיף עוד שטענתה החדשה של המבקשת מבוססת על סעיף 6(א)(1) לתקנות חובת המכרזים, התשל"ג1993- לא נטענה בערכאה הראשונה ואיני מוכן לקבוע בשלב זה, יומיים לפני כניסתו של המכרז לפועל, שיש בה ממש. לא מצאתי גם בשאר טענות המבקשת עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

בהחלטתי מיום 6.8.01 בקשתי את תשובת המשיבים אך לענין הסעד הזמני ולא לענין הבקשה לרשות לערער; בינתיים הופקד הערבון. עיינתי בחומר שהוגש לי ונראה לי שגם דין הבקשה לרשות לערער עצמה להידחות.

הבקשה לרשות לערער נדחית. ממילא מתבטלת הבקשה לסעד זמני. המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עו"ד 25,000.- ש"ח.