פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6200/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט מ' מזוז
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד מקסים ליפקין
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
עתירה למתן צו על-תנאי המופנית כלפי החלטת בית הדין הרבני הגדול (כב' הדיין הרב א' אהרן כץ ) מיום 30.7.2015, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים, לפיה מונה כונס נכסים חלופי לטיפול בחלוקת הרכוש בין העותר לבין המשיבה 2.
רקע
1.
כעולה מהעתירה, העותר והמשיבה 2 היו נשואים (לא צוין בעתירה משך תקופת הנישואין, וכן לא צוין האם השניים התגרשו), וכבר שנים ארוכות מנהלים הליכים משפטיים בפני בית הדין הרבני האזורי בירושלים בנושא חלוקת רכוש ביניהם. ביום 17.7.2008 מינה בית הדין האזורי את עו"ד חנה (ברק) איזק (להלן: עו"ד איזק ) לכונסת נכסיהם של בני הזוג והסמיכה למכור את דירת בני-הזוג, לאתר כספים וזכויות הרשומות על שם בני הזוג או אחד מהם, להעריך את שווי משרד האדריכלות של המשיבה 2 ולקבל עבור העותר מחצית מכספי הפנסיה של המשיבה 2.
2.
כעבור כחמש שנים, טענה המשיבה 2 בפני בית הדין האזורי כי עו"ד איזק אינה מבצעת כראוי את המלאכה שהוטלה עליה, ומשכך היא אינה מצליחה לגבות מהעותר סכום של 500,000 ש"ח אותם נדרש להשיב לקופת הכינוס. בתגובה לכך, הורה בית הדין האזורי בהחלטה מיום 7.6.2015 על החלפתה של עו"ד איזק בעו"ד בצלאל הוכמן (להלן: עו"ד הוכמן ), וכך כתב בהחלטתו:
"בית הדין ממנה בזאת את עורך הדין בצלאל הוכמן להיות כונס נכסים במקום עורכת הדין חנה איזק, שיפעל בנחישות ובנחרצות לקיום החלטות בית הדין האיזורי ובית הדין הגדול המחייבות את האיש להחזיר לקופת הכינוס 500,000 ש"ח".
3.
העותר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית הדין הגדול, בטענה שהחלטת בית הדין האזורי הותירה בידי הכונס החלופי, עו"ד הוכמן, סמכות צרה ביותר – כינוס נכסי העותר על מנת שישיב 500,000 ש"ח לקופת הכינוס – ולא הסמיכה אותו לפעול בהתאם ליתר הסמכויות שניתנו בהחלטה מיום 17.7.2008 לעו"ד איזק. לטענת העותר, בית הדין האזורי לא נימק מדוע הוא מנשל את עו"ד הוכמן מסמכויות אותן העניק לכונסת הראשונה שמינה, ולפיכך מדובר בהחלטה שאינה עומדת באמות מידה מנהליות מקובלות. עוד נטען, כי עו"ד איזק טרם סיימה את מלאכתה, וכי מינוי כונס נכסים חדש יגרום לעיכוב רב.
4.
בהחלטתו מיום 30.7.2015 דחה בית הדין הגדול את בקשת רשות הערעור של העותר, בקבעו כי לא נראה שיש להטיל דופי במינויו של עו"ד הוכמן, שסביר שיעשה את מלאכתו נאמנה לא פחות מקודמתו. עוד נקבע כי לא נראה מלשון ההחלטה שבית הדין האזורי הגביל את תפקידו של הכונס אך ורק ליישום ההחלטה של השבת סך של 500,000 ש"ח לקופת הכינוס, כפי שטען העותר.
כנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנא.
העתירה דנא
5.
בעתירה חוזר העותר על שטען בבקשת רשות הערעור. לדבריו, החלטת בית הדין האזורי הממנה את עו"ד הוכמן תחת עו"ד איזק היא, למעשה, "כתב מנדט" הממנה בעל תפקיד ומעניק לו סמכויות עזר שיפוטיות מוגדרות, מתוחמות וברורות. לטענת העותר, סמכות שלא מצוינת בכתב המנדט אינה נתונה בידי הממונה, ועל-כן, בענייננו ברור כי מינויו של עו"ד הוכמן הוגבל אך ורק לסמכויות שצוינו באופן מפורש בהחלטת בית הדין האזורי. הגבלה זו, כך נטען, אינה מובנת, ועל כן יש חובה לשנותה. העותר מבקש, איפוא, כי יינתן צו על-תנאי לפיו יובהר מדוע לא תושווינה סמכויותיו של עו"ד הוכמן לסמכויות שניתנו בשעתו לעו"ד איזק.
דיון והכרעה
6.
דין העתירה להידחות על הסף.
כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, ולא מתערב בהחלטותיהם כל עוד אין מדובר בחריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 6144/14 צ'רטקוב נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (15.9.2014) בפסקה 9). ההחלטה כלפיה מופנית העתירה אינה כלולה בגדרי החריגים הנזכרים.
7.
למעלה מן הצורך, יוער כי את החלטת בית הדין האזורי ניתן בהחלט לפרש באופן שנעשה על-ידי בית הדין הגדול. חלקה הראשון של ההחלטה, כמובא לעיל, קובע כי "בית הדין ממנה בזאת את עורך הדין בצלאל הוכמן להיות כונס נכסים במקום עורכת הדין חנה איזק". נראה כי, משמעות קביעה זו, באופן פשוט, היא שכל סמכויותיה של עו"ד איזק נתונות גם בידיו של עו"ד הוכמן. עוד יודגש, כי העותר לא טען בעתירתו כי בפועל עו"ד הוכמן נמנע מלעשות שימוש בסמכויותיו הנוספות, או כי הוא מפרש את החלטת בית הדין האזורי באופן מצמצם כמוצע בעתירה. משכך, העתירה המופנית נגד פרשנות אפשרית בלבד של החלטת בית הדין האזורי נראית תיאורטית ובשלב זה – מיותרת.
בית הדין הגדול אף הביע דעתו לפיה הפרשנות המצמצמת אינה סבירה, ודי היה בכך כדי להרגיע את חששו של העותר, שכן הוא רשאי להסתמך על החלטת בית הדין הגדול. לא כל שכן בהיעדר אינדיקציות מעשיות לכך שעו"ד הוכמן פועל בהתאם לפרשנות המצמצמת אליה מתנגד העותר.
נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.
ניתן היום, יא' בתשרי
התשע"ו (24.9.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט