בג"ץ 6200/18 מתאי ברקוביץ- 30 אח' נ. משרד החקלאות ופיתוח הכפר

השופט ג' קרא:

1.

עניינה של העתירה הוא בפיקוח ובדיקות לעגבניות מיובאות. העותרים, כולם חקלאים המגדלים עגבניות, טענו כי המשיבים (או מי מהם) קיבלו החלטה מודעת להכניס למדינת ישראל עגבניות ללא פיקוח וללא בדיקה תוך הפרת תקנות הגנת הצומח (יבוא צמחים, מוצרי צמחים, נגעים ואמצעי לוואי), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות ) באופן הגורם לכניסת נגעים, מזיקים ומחלות ופוגע בבריאות הציבור, במערכת האקולוגית ובחקלאות בארץ.

עוד נטען כי חלה עליה בכמות העגבניות המיובאות המגיעה לארץ בתקופה זו לנוכח צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 4), התשע"ז-2017 (תיקון), התשע"ח-2018 (להלן: הוראת השעה). לכן, וככל הנראה בשל מחסור בכח אדם, נערכת בדיקה מדגמית, חלקית ובלתי מספקת של המשלוחים. לשיטתם, הצורך בבדיקת התוצרת החקלאית המיובאת מקבל משנה תוקף לנוכח העובדה כי מדובר בעגבניות המיובאות מתורכיה, בה קיימים נגעים שאינם קיימים בארץ והחדרתם לכאן עלולה להיות הרת אסון וכן משום שגידול העגבניות שם אינו נעשה בתנאים קפדניים. לגופו של עניין, נטען כי ההחלטה מנוגדת לחוק, ניתנה בחוסר סמכות ולוקה בחוסר מידתיות.

לפיכך, ביקשו העותרים להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא תימנע כניסתם לארץ של משלוחי עגבניות שלא נבדקו כלל או שלא נבדקו כנדרש על פי התקנות, מדוע לא תימנע כניסתם לארץ של משלוחי עגבניות שאינם עומדים בתנאי הסף שבתוספת הרביעית והשנייה לתקנות ומדוע לא יווסת הייבוא בהתאם להיקף הבדיקות המתאפשר על פי כח האדם שהוכשר לביצוע הבדיקות הנדרשות, לרבות בדיקות מעבדה וביצוע הסגר. כן התבקשו צווי ביניים בהולים המורים למשיבים להימנע מהפרת התקנות המחייבות בדיקתו של כל משלוח ומשלוח של עגבניות מיובאות, להימנע מהכנסתם לארץ של משלוחי עגבניות שלא עברו בדיקה כמתחייב בתקנות או כאלה שלא עומדים בתנאי הסף שבתוספת הרביעית והשניה לתקנות.

2.

המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות הן על הסף, בשל אי מיצוי הליכים, והן לגופה, בהיעדר עילה להתערבות ובהיעדר כל בסיס לעתירה.

המשיבים עמדו על כך שהעותרים לא המתינו זמן סביר עד לקבלת תשובה לפנייתם בטרם הגשת העתירה. לגופו של עניין נטען כי טענות העותרים ביחס לאופן הפיקוח על ייבוא העגבניות נטענו בעלמא. המשיבים עמדו על כך כי לא התקבלה כל החלטה שלא לבדוק משלוחי עגבניות בהתאם לתקנות וכי המשיבים מפקחים על ייבוא העגבניות על פי החוק והתקנות בהתאם לסטנדרטים מקצועיים, לרבות בדיקה ויזואלית מדגמית. מדיניות הבדיקה המדגמית אינה חדשה ואף לא עודכנה לאחרונה, אלא חלק מתוכנית משרדית להפחתת הנטל הרגולטורי על ייבוא צמחים ומוצרים מן הצומח (להלן: התוכנית המשרדית ), אשר פורסמה בשנת 2016, עמדה לדיון פומבי ואושרה על ידי מנכ"ל משרד החקלאות. מדיניות זו מפורטת בהוראות נוהל פנימיות של האגף להסגר ושירותים להגנת הצומח והיא סבירה ומידתית. מכל מקום, נטען כי אין חובה לבדיקה ויזואלית של כל משלוח ואין חובה לבדיקת תכולתו של כל משלוח. לשיטת המשיבים, ככל שהעותרים מבקשים לתקוף מדיניות זו, ואף שהדבר אינו עולה מן העתירה, הרי שהדבר לוקה באי מיצוי הליכים ובשיהוי.

עוד טענו המשיבים כי אין כל מקום לקשור בין הוראת השעה, שעניינה פטור ממכס, לבין סוגיית הפיקוח של משרד החקלאות, וככל שטענות העותרים מכוונות להוראת השעה הרי שהן לוקות בשיהוי, משום שהצו פורסם ברשומות ונכנס לתוקף כבר ביום 1.1.2018.

המשיבים גם ביקשו לחייב את העותרים בהוצאות, משום שהעתירה הוגשה מבלי שמוצו ההליכים, תוך מצג שווא כי העניין שעלה בה בהול, מבלי שיהיה לכך כל ביסוס.

3.

העותרים ביקשו וקיבלו רשות להגיב על התשובה המקדמית לעתירה. בתגובתם טענו כי התשובה המקדמית מלמדת כי אף לגישת המשיבים חל איסור לייבא עגבניות מתורכיה ומירדן, בשל הוראות התוספת הרביעית לתקנות הגנת הצומח המאפשרות ייבוא ממדינות אירופה בלבד. לפיכך נטען כי מטעם זה בלבד יש לקבל את העתירה וליתן את צווי הביניים המבוקשים. זאת, אף שבעתירתם ציינו כי אין היא מכוונת כלפי עצם ההחלטה על ייבוא העגבניות, הגם שלתפיסתם מדובר בהחלטה שגוייה.

בנוסף העלו העותרים טענות הן ביחס לתוקף התוכנית המשרדית והן ביחס לאופן יישומה ולנזקים שעתידים להיגרם בשל כך.

העותרים השיבו לטענות המשיבים לאי מיצוי הליכים ולשיהוי. נטען כי העותרים פנו למשיבים מיד לכשנודע להם על הגעת עגבניות מתורכיה לארץ, שאינן עומדות בהוראות הדין ומסכנות את הגידולים המקומיים. כן נטען כי לא ניתן היה לדעת מתי בדעת המשיבים להגיב לפניית העותרים אליהם וכי בנסיבות בהן כל יום שחולף מחריף את הנזקים שעלולים להיגרם לא התאפשרה המתנה ארוכה. בנוסף, נטען כי יש לדחות את הטענה לשיהוי משום שרק לאחרונה נודע לעותרים שלא מתבצעת בדיקה משמעותית של כל משלוח, ובשל כך פנו מיידית למשיבים.

באשר לצווי הביניים נטען כי בנסיבות של הפרת הדין על ידי המשיבים והצורך למנוע את הנזקים העלולים להיגרם לעותרים ולחקלאות בכללה, לא ניתן לדחות את הבקשה לצו ביניים בשל זהות הסעדים (לאלו המבוקשים בעתירה עצמה).

4.

דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים הולם.

הדרישה למיצוי הליכים בטרם פניה בעתירה לבית משפט זה אינה דרישה פורמלית גרידא ואין די בעצם הפניה לרשות כדי למלאה. העותר נדרש להראות לא רק כי פנה אל הרשות המוסמכת אלא כי נתן בידה פרק זמן סביר לבחון את פנייתו ולהשיב לו. הפנייה הישירה אל הרשות עשויה לייתר הליכים משפטיים ובמקום שהליכים אלו אכן נדרשים, היא מאפשרת לקיים ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת המנהלי של הרשות המוסמכת – ומכאן חשיבותה (בג"ץ 6159/18 אבירם נ' שר התחבורה (26.8.2018); בג"ץ 5781/18 י.ש.ל.ב קליניק בע"מ נ' משרד הבריאות (5.8.2018)).

דרישה זו לא התקיימה בעניין שלפנינו. העתירה הוגשה שישה ימים (מתוכם ארבעה ימי עבודה בלבד) לאחר פניית העותרים למשיבים. תשובה מפורטת לטענות העותרים ניתנה על ידי המשיבים כבר ביום הגשת העתירה והתמונה העובדתית העולה ממנה שונה מזו שנפרסה בעתירה. הן מהאמור במכתבם של המשיבים והן מתגובתם לעתירה עולה כי בפיהם טענות לגופו של עניין, אשר היו עשויות לייתר את העתירה או לשנות את הטיעונים שהועלו בה.

למעשה, התשתית העובדתית שבבסיס העתירה לא גובתה באסמכתאות הולמות והציגה תמונת מצב חלקית בלבד, דבר שהיה נמנע לו היו העותרים ממתינים לתגובת המשיבים בטרם הגשת העתירה. הדבר בא לידי ביטוי אף בתגובת העותרים לתשובה המקדמית, תגובה שכללה נספחים רבים וחוות דעת מטעם העותרים, שכלל לא צויינו בעתירה עצמה. מהתגובה עולה כי הטענות שפורטו בעתירה מכוונות, למעשה, כלפי התוכנית המשרדית שהונהגה על ידי משרד החקלאות, דבר שכלל לא צויין בעתירה עצמה

והתברר לעותרים רק מהאמור בתשובה המקדמית לעתירתם.

כך גם עולה כי למעשה המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה האם התקנות מחייבות את המשיב 1 לקיים בדיקות של כל משטח ומשטח של משלוח העגבניות המיובאות, ובמילים אחרות האם מדיניות הבדיקה המדגמית עונה על חובת המשיב 1 לפי התקנות. אלא שעל פניו אין המדובר במדיניות חדשה אלא בתוכנית העוסקת בין היתר בצמצום הבדיקות הויזואליות, אשר פורסמה בשנת 2016. כך, גם הוראת השעה, עליה חתום שר האוצר, אינה חדשה אלא פורסמה ונכנסה לתוקף בתחילת שנת 2018, ואף חלה על מועד קודם, בחג הפסח שנה זו.

5.

לאור האמור לעיל, העתירה נדחית וממילא נדחית גם הבקשה למתן צווי ביניים. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות.