בג"ץ 6214/09 מרדכי אלמקייס נ. ראש אגף השיקום ורופא ראשי

1.

לפניי בקשה לפטור מאגרה בהליך שבכותרת. בעתירה קובל העותר על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (עמ"ת 1439/07) שניתן ביום 25.5.2008. באותו פסק דין נדחתה עתירה של העותר נגד החלטה של רופא מוסמך מטעם אגף השיקום במשרד הביטחון לדחות את בקשת העותר לקבל מכשיר רפואי לשיכוך כאבים. בעתירה שבכותרת טוען העותר לפגמים ולטעויות שנפלו בפסק הדין.

2.

לאחר עיון בעתירה ובבקשה לפטור מאגרה, באתי לכלל מסקנה כי אין לפטור את העותר מתשלום האגרה. בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מתשלום אגרה אם ראה שאין ביכולתו של המבקש לשלם את אגרה ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. אשר לתנאי הראשון, מוכנה אני להניח כי מצבו הכלכלי של העותר אינו איתן. אולם לא שוכנעתי באשר להתקיימותו של התנאי השני, בדבר היות ההליך מגלה עילה. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בהליכים המתנהלים בפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות של הערכאה השיפוטית הדנה בעניין או אם מתגלה תופעה של שרירות קיצונית בתחום שהוא מינהלי טהור (ראו, למשל, בג"ץ 2834/08 מזעל נ' כבוד אב"ד השופט ש. ברלינר, סגן הנשיאה בבית משפט המחוזי (לא פורסם, 28.3.2008). הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה מהווה תחליף להליכי ערעור רגילים. על פני הדברים נראה כי במקרה דנן לא מתקיימות הנסיבות החריגות שעשויות להצדיק התערבות בהליך שהתנהל בפני בית המשפט לעניניים מינהליים. במצב דברים זה לא ניתן להיעתר לבקשה לפטור מאגרה. ככל שהעותר עומד על העתירה עליו לשלם אגרה תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה בכללם) ולא - יימחק ההליך מן הרישום, בלא צורך בכל הודעה נוספת.