בג"ץ 6214/97 מלכה חנניה נ. זאב קובל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 1645/95 מיום 6.7.97 (כבוד השופטים א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר וש' ברוש).

1.המשיב, עורך דין, ייצג את המבקש בתביעה שהתנהלה בבית משפט השלום בקרית שמונה. ב6.7.83- נחתם ביניהם הסכם בדבר היצוג ושכר הטרחה. לטענת המשיב לא שילם לו המבקש את שכר הטרחה, למעט 700 ש"ח, ולכן הגיש ביום 28.9.89 תביעה נגד המבקש. התביעה נמחקה. המשיב שב ותבע את שכר הטרחה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת.א. 72295/94). בית משפט השלום (כבוד השופטת הילה גרסטל) דחה את התביעה על הסף וקבע כי חלה על התביעה התיישנות.

2.המשיב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1645/95). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי את תקופת ההתיישנות יש להתחיל מיום הודאתו של המבקש בזכותו של המשיב, הוא יום תשלום 700 השקלים, אם יוכח כי כך היה. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי מתעוררות שאלות עובדתיות שיש להוכיחן וללבנן ולא ניתן לבררן בהליך ביניים. לפיכך קבע כי אין מקום לדחות את התובענה על הסף כל עוד לא תתבררנה העובדות במסגרת הדיון שייערך בתיק.

3.המבקש הגיש איפוא בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשתו הוא טוען כי לא שילם את הסכום שנטען כי שילם ולכן אין לראות בכך משום הודאה לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958-. כמו כן הוא טוען כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא התיחס להלכות בית המשפט העליון עליהן הסתמך בית משפט השלום בפסק דינו, ועל כן נתפס לטעות משפטית. בין יתר טענותיו - פרשנות לא נכונה של סעיף 9 לחוק ההתיישנות, והתיחסות לכאורית של בית המשפט המחוזי לטענות עובדתיות שלא התעוררו בדיוני הערכאה הראשונה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר המונח בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור. המבקש אינו מעלה בבקשתו כל שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מתחום הענין שבין הצדדים, ולפיכך אין מקום להידרש לבקשה זו כשבית המשפט העליון יושב בדין כערכאה שלישית. (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ

פ"ד לו(3) 123). כך הדבר בייחוד לאור קביעת בית המשפט המחוזי, כי סוגיית הודאתו של המבקש בקיום החוב תתברר לגופו של ענין בהליך בפני בית משפט השלום.

הבקשה נדחית.