בג"ץ 6222/10 אסלאם חאמד חסן נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

השופט א' גרוניס:

1.

עניינה של עתירה זו באיסור יציאתו מן הארץ של העותר.

2.

העותר, פלסטיני תושב סילואד ובעל אזרחות ברזילאית, ניסה לצאת פעמיים מן הארץ בימים 14.4.2010 ו-3.6.2010. בשתי הפעמים נמנעה יציאתו על ידי גורמי הביטחון. יוער, כי העותר נמצא בעבר במעצר מינהלי שנמשך כ-22 חודשים. ביום 1.8.2010 פנה העותר באמצעות בא כוחו לפרקליטות המדינה כדי לברר את סיבת האיסור על יציאתו מן הארץ. ביום 5.8.2010 קיבל העותר תשובה לפיה קיימת לגביו "מניעה ביטחונית" מיום 13.12.2009. עוד נאמר במכתב, כי בהתאם לנוהל הקיים על העותר לפנות, ככל תושב אחר, למנהלת התיאום והקישור בהשגה על המניעה הביטחונית נגדו. העותר לא מילא אחר דרישה זו. תחת זאת, הוא הגיש את העתירה דנא ביום 24.8.2010.

3.

העותר ביקש לקבוע דיון דחוף בעתירתו. בקשה זו נדחתה על ידי ביום הגשתה של העתירה. טענת הדחיפות נומקה בכך, כי העותר קיבל הצעת עבודה בברזיל וכל דחייה ביציאתו מן הארץ עלולה להביא להחמצת ההזדמנות. העותר לא הביא סימוכין לטענה שקיבל הצעת עבודה בברזיל. יצוין, כי אף שבראשית העתירה מדובר על הצעת עבודה שקיבל העותר, הרי בהמשך הוסבר כי העותר מבקש לצאת מן הארץ "על מנת שיוכל להמשיך בלימודיו". גם לטענה זו לא הוצגו תימוכין. בא כוח העותר נימק את אי הגשת ההשגה למנהלת התיאום והקישור בדחיפות העניין כאמור. יוער, כי על פי תגובת המשיב, נמסרת תשובה להשגה, ככלל, תוך שמונה שבועות.

4.

דין עתירה זו להידחות על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים. הנוהל בדבר "...טיפול בבקשות תושבים פלסטיניים לבירור קיום מניעה ביטחונית ליציאתם לחו"ל", מהווה את דרך המלך בה על תושב האזור לפסוע על מנת לצאת מן הארץ. על כן, אדם החושש כי קיימת לגביו מניעה ביטחונית צריך לפעול על פי הנוהל. כאשר אדם יודע כי קיימת מניעה ביטחונית אמור הוא להגיש השגה בעניין, כך על פי הנוהל. העותר לא הלך בדרך זו, אלא פנה לבית המשפט טרם שמיצה את ההליכים המינהליים. אין סיבה לאפשר עקיפה של הנוהל ולהתיר פנייה ישירה לבית המשפט. הפנייה לבית משפט זה אינה יכולה להוות "קיצור דרך" להליכים מינהליים תקינים. אומנם, במקרים חריגים, רשאי בית המשפט להיזקק לעתירה קודם שהעותר מיצה הליכים בפני הרשויות. זאת, כאשר העותר טוען ומוכיח שעניינו אינו סובל דיחוי וכי פנייה לרשות עלולה להכשיל את ההליך (ראו, בג"ץ 2285/95 מנוף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב (לא פורסם, 12.4.95)). עתירה זו אינה, על פניה, בגדר מקרה חריג. די בכך שקיימת סתירה פנימית בעתירה, במובן זה שמדובר שם על רצונו של העותר לצאת לברזיל בעקבות הצעת עבודה שקיבל, ובד בבד מדובר על רצונו להמשיך ללמוד. זאת ועוד וכפי שכבר נאמר, הטענה בדבר הצעת עבודה שהעותר עלול להחמיץ לא נתמכה במסמך כלשהו.

5.

על העותר לפנות, איפוא, למנהלת התיאום והקישור בהשגה על המניעה הביטחונית העומדת נגדו. ניתן להניח, שהמנהלת דנה בהשגות המובאות בפניה, בין היתר, בהתחשב במידת הדחיפות ובלבד שאכן נמצא בסיס לטענה בדבר הדחיפות. נוסיף, כי אם העותר, שהינו אזרח ברזיל, מעוניין לצאת לחו"ל לתקופה ארוכה, כפי שמשתמע מן העתירה, ייתכן שניתן להגיע להסדר מסוים חרף המניעה הבטחונית, כפי שנעשה במקרים שונים בעבר.

6.

העתירה נדחית. העותר יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ש"ח.