פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
6228/12 - א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט צ' זילברטל
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי בחיפה
2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
3. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרת:
בשם המשיב 3:
עו"ד אברהם דבירי
עו"ד גלעד בניאל
פסק-דין
השופט
י' דנציגר:
לפנינו עתירה המופנית כנגד החלטותיהם של בית הדין הרבני האזורי בחיפה ובית הדין הרבני הגדול.
1.
כנטען בכתב העתירה ביום 16.3.2011 התגרשו הצדדים שלהם ארבעה ילדים, שניים מהם בגירים ושניים מהם קטינים. הילדים הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של הצדדים. אחת מבין שני ילדיהם הקטינים של הצדדים עתידה להתחיל בשנת הלימודים הקרובה את לימודיה בכיתה א' בבית ספר חילוני בהתאם לאורח החיים אותו ניהלו בני הזוג. כנטען, בעלה לשעבר של העותרת, המשיב 3 (להלן: המשיב ), חזר בתשובה בשלושת החודשים האחרונים ועתר לבית הדין האזורי בחיפה בתביעה לשינוי משמורת ולאפשר לו לשנות את רישומה של הקטינה לבית ספר יסודי דתי. העותרת טענה כי לבית הדין הרבני האזורי בחיפה אין סמכות לדון בתובענה שהגיש המשיב היות שהגט כבר ניתן ומדובר בתביעה חדשה. בהחלטתו מיום 9.7.2012 החליט בית הדין הרבני האזורי כי הסמכות מסורה לו ונעתר לתביעת המשיב תוך שדחה בקשת העותרת לעיכוב ביצוע. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לבית הדין הרבני הגדול וכן בקשה לעיכוב ביצוע עד למתן פסק הדין. ביום 15.8.2012 נתן בית הדין הגדול החלטה שקצבה 19 ימים למתן תגובת המשיב 3 לבקשה לעיכוב ביצוע, הגם ששנת הלימודים עתידה להתחיל עוד לפני חלוף פרק זמן זה. ביום 16.8.2012 הגישה העותרת בקשה נוספת לבית הדין הגדול ובה עתרה לקצר את פרק הזמן שנקצב להגשת תגובת המשיב. בית הדין הרבני הגדול החליט "לתגובת הצד השני לא יאוחר מ 23.8.12". העותרת טוענת כי למעשה דחה בית הדין הרבני הגדול בקשתה לאור המועד לתחילת שנת הלימודים. העותרת טוענת בעתירה כי היא ערה להלכה לפיה יש למצות תחילה את ההליכים בטרם פניה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אלא שלטענתה בנסיבות שנוצרו ולאור מועד תחילת שנת הלימודים כמו גם בשל החשש לפגיעה בקטינה בשים לב למאפייניה האישיים, היא נאלצת לפנות לאלתר לקבלת סעד מבית משפט זה ולפיכך אף עותרת היא למתן צו-ביניים.
2.
לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן של העתירה והבקשה למתן צו-ביניים להימחק על הסף. ככל שהעתירה מופנית כנגד החלטת בית הדין האיזורי בחיפה בדבר סמכותו לדון בתביעת המשמורת ובחינוכה של הקטינה, הרי שדין העתירה להידחות בשל אי מיצוי הליכים שכן טרם ניתנה החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בשאלה גופה [ראו והשוו: בג"ץ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית-הדין הרבני האזורי, נתניה , פ"ד נו(5) 345, 352-351 (2002)]. ככל שהעתירה נוגעת להחלטות בעניין עיכוב הביצוע ולבקשה למתן צו-ביניים בהקשר זה, הרי שמדובר בהחלטות דיוניות של בתי הדין הרבניים וכידוע בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים ודאי שלא בעניינים דיונים כגון קביעת מועדים (ראו למשל: בג"ץ 7758/07
פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (לא פורסם, 2.10.2007), פסקה 17). זאת ועוד, שלא כטענת העותרת, לא ניתן לומר כי בית הדין הרבני הגדול אינו ער לבעייתיות שנוצרה לאור לוחות הזמנים הנתונים והראיה לכך שהלכה למעשה הקדים את מועד תגובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע ליום 23.8.2012. חזקה על בית הדין הרבני הגדול כי יהיה ער לשיקולי טובת הקטינה ויתן החלטתו בסמוך לאחר מכן ובטרם החלה שנת הלימודים.
3.
אשר על כן, העתירה והבקשה למתן צו-ביניים נמחקות על הסף. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' באלול תשע"ב
(22.8.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט