פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6279/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' דנציגר
העותרים:
1. חנן הדני
2. עליזה הדני
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ
המשפטי לממשלה
2. פרקליט המדינה
3. עו'ד דן קרני
4. עו'ד מירב ניב
5. מר דני נחמני
6. מר יעקב לוי
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
בעצמם
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1.
עתירה המופנית נגד החלטתה של ממונה על תחום העררים בפרקליטות המדינה שלא להתערב בהחלטת משטרת ישראל לסגור תיקים שנפתחו בעקבות תלונות של העותרים ונגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה ערעור שהגישו העותרים (ע"א (ת"א) 2649/04).
2.
העתירה מחזיקה 63 עמודים ומצורפים לה קרוב ל-200 נספחים. טענותיהם של העותרים והסיפור העובדתי אותו הם מספרים לוקים בסרבול ובאי סדר. נראה שההליכים הרבים בהם מעורבים העותרים תורמים לאי סדר זה. חרף קושי מסוים בהבנת התמונה העובדתית, נראה כי העובדות הבסיסיות הינן כדלקמן: העותרים הינם אח ואחות. בשנת 1995 פרץ בין העותרים לבין הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן – הבנק ) סכסוך כספי, בשל חובם של העותרים לבנק. בעקבות הסכסוך הכספי, התנהלו בין העותרים לבין הבנק הליכים משפטיים רבים בערכאות שיפוטיות. שעה שההליך האזרחי נמשך, הגישו העותרים בשנת 1998 תלונה למשטרת ישראל נגד מספר עובדי הבנק (להלן – הנילונים ). העותרים ייחסו לנילונים עבירות של זיוף ועדות שקר. בעקבות תלונת העותרים פתחה משטרת ישראל בחקירה. ברם, בעקבות החקירה, הגיעה משטרת ישראל למסקנה כי יש לסגור את התיקים נגד הנילונים. העותרים הגישו נגד החלטה זו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 8263/01). עתירתם נדחתה ביום 3.7.02. בית המשפט קבע כי "...אין עילה מספקת להתערבות בית המשפט בהחלטת המשיבים 2-1 [היועץ המשפטי לממשלה ומשטרת ישראל] כי חומר הראיות שנאסף בחקירה אינו מקים תשתית מספקת להגשת אישום פלילי בעבירת זיוף...". ביום 9.10.03 וביום 3.5.07 הגישו העותרים שתי תלונות נוספת למשטרת ישראל נגד הבנק. בחודש אוגוסט 2007 ובחודש דצמבר 2007 הוחלט במשטרת ישראל לסגור את תיקי החקירה. העותרים הגישו ערר לפרקליטות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה על החלטות אלה של משטרת ישראל. ביום 18.2.08 נדחה עררם של העותרים. כך, נאמר בהחלטה הדוחה את הערר כי "...בצדק החליטה המשטרה על סגירת התיקים שבנדון". נגד החלטה זו מופנית העתירה. כמו כן, מופנית העתירה נגד פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 11.7.04. בית המשפט דחה ערעור שהדגישו העותרים (ע"א (ת"א) 2649/04) על פסק דין של בית משפט השלום, שדחה תביעה כספית של העותרים נגד הבנק.
3.
דין העתירה להידחות. הלכה פסוקה היא כי מידת ההתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בשאלות ניהול החקירה והעמדה לדין הינה מצומצמת (ראו, למשל, בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 425, 429 (1996); בג"ץ 1762/08 ורקשטל נ' ניצב יוחנן דנינו (לא פורסם, 4.6.08)). לא עלה בידי העותרים להצביע על פגמים המצדיקים התערבות זו, שכאמור תיעשה אך במקרים חריגים בלבד. העותרים לא הצביעו על טעם ראוי שיצדיק התערבות בהחלטה לסגור את תיקי החקירה, לאחר שעתירה קודמת בעניין דומה נדחתה בשנת 2002. אף אין כל צידוק שבית משפט זה יתערב בפסק דין של בית משפט מחוזי שניתן עוד בשנת 2004. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על בתי המשפט הרגילים ואין הוא מפעיל ביקורת עליהם, אלא במקרים חריגים שבחריגים (ראו, בג"ץ 895/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683 (1987)).
4.
העתירה נדחית, אפוא, על הסף בלא שנתבקשה תשובה.
ניתן
היום, ד' באב התשס"ח (5.8.2008).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט