בג"ץ 6281/05 יריב שירותי לול בע"מ נ. משרד הפנים

בבקשה למתן צו ביניים שבפניי מבקשת העותרת 2 (להלן: העותרת ) כי בית משפט זה יורה למשיבים להתיר לה להעסיק 26 עובדים זרים עד לסוף שנת 2005, כאילו נענתה בחיוב בקשתה להארכת תקופת ניודם.

ביום 11.10.05 הגישה העותרת בקשה דחופה להארכת ניודם של 26 עובדים זרים עד לסוף שנת 2005. העותרת נימקה בקשתה בצורך לתגבר את צוותי חיסון העופות שהיא מפעילה, וזאת במסגרת היערכות החירום לקראת אפשרות להתפרצות מגיפת שפעת העופות. העותרת צירפה לבקשתה מכתב מאת דר' משה חיימוביץ, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, אשר המליץ לאשר הקצאת עובדים זרים לצוותי חיסון, בין היתר לנוכח החשש להופעת נגיף השפעת בארץ. ביום 23.10.05 דחה משרד הפנים את בקשת העותרת בציינו כי לא הועלו בה טעמים המצדיקים חריגה מנוהל ניוד העובדים הזרים בענף החקלאות, המגביל את אפשרות הניוד לתקופה של שישה חודשים. מכאן הבקשה שבפניי.

מלכתחילה, נוכח טיבו של הסעד המבוקש, שהינו בגדר צו עשה המחייב את הרשויות לקבל את בקשת העותרת להארכת תקופת הניוד, נטיתי לדחות את בקשת העותרת לצו ביניים. אלא, שהחלטת משרד הפנים לא הניחה את דעתי מן הטעם שלא הייתה בה התייחסות פרטנית לנסיבות המיוחדות שהועלו בבקשת העותרת ובכלל זה להמלצת מנהל השירותים הווטרינריים. בנסיבות אלה התעורר בליבי ספק האמנם עולה החלטת משרד הפנים בקנה אחד עם החלטת בית משפט זה מיום 28.9.05, לפיה נדרשו המשיבים לבחון באופן פרטני בקשות מיוחדות להארכת תקופת הניוד. על כן נתבקשו המשיבים להגיש תגובתם לבקשה לצו ביניים.

בתגובתם מיום 4.11.05 פירטו המשיבים את הטעמים לדחיית בקשת העותרת להארכת תקופת הניוד. המשיבים טענו, בין היתר, כי על פי עמדתו של דר' פוקמונסקי, הרופא הווטרינרי הראשי למחלות עופות בשירותים הווטרינריים, אין מתקיים כיום צורך מיוחד בחיסון עופות בשל חשש לשפעת העופות ועל כן אין, לדעת המשיבים, הצדקה לקבל את בקשת העותרת לשם תגבור צוותי החיסון. המשיבים הבהירו כי מכתבו של מנהל השירותים הוטרינריים התייחס לשאלת הצורך בהקצאת עובדים זרים בענף הלול ולא לשאלת ניודם. כן טענו המשיבים כי מענה אפשרי לצורך של העותרת בעובדים זרים נוספים עשוי להימצא בפנייתה לחקלאים אשר טרם ניידו את העובדים המועסקים על ידם לתקופה של שישה חודשים. המשיבים הדגישו כי אין לעותרת כל זכות קנויה לנייד דווקא את אותם עובדים שנדרשו על ידיה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה לצו ביניים להידחות. נחה דעתי כי דחיית בקשת העותרת להארכת תקופת הניוד אינה מצדיקה התערבות בשלב זה על דרך של מתן צו ביניים. בנסיבות אלה, אינני מוצאת לחרוג מן הכלל לפיו צו ביניים תכליתו שימור המצב הקיים ולא יצירת מצב חדש. בשולי הדברים אעיר כי מן הראוי היה שמשרד הפנים יתייחס כבר בהחלטתו הראשונית בדבר דחיית בקשת העותרת לנסיבות הפרטניות שהעלתה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.