בג"ץ 6284/07 יגאל קליין נ. בית הדין הארצי לעבודה,ירושלים

השופט ע' פוגלמן:

עתירה למתן צו על-תנאי שיורה למשיבים, בית הדין הארצי לעבודה והמוסד לביטוח לאומי, ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בגדרו נדחה ערעור שהגיש העותר. עוד נתבקש ביטולם של ההלכה שנקבעה בבג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז(5) 734 (להלן: עניין לוסקי ) ושל הנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה לפיהם אין לבעל דין זכות קנויה לחקור יועץ רפואי שמונה מטעם בית הדין לעבודה.

1.

העותר שימש כמנהל מחלקת התכנון והבקרה בעיריית פתח-תקווה. ביום 6.12.99 – בעת שהשתתף בישיבת מנהלים – חש העותר ברע, איבד את הכרתו ופונה באמבולנס לבית החולים (להלן:"האירוע"). בבית החולים התברר, כי עורק דם ראשי בגופו של העותר נקרע. העותר נותח, ומאז הוא סובל משיתוק בפלג גופו התחתון. בהחלטתו מיום 9.2.03 קבע בית הדין כי ביום האירוע, נפגע העותר – סובייקטיבית – מהתייחסותו של הממונה עליו דאז, מר מועבי, במהלך הישיבה בה השתתף. לשם בירור שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע

להתמוטטותו של העותר מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, ונקבע, כי לאחר קבלת חוות-דעתו של האחרון יכריע בית הדין בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי.

2.

בחוות דעתו ציין המומחה, כי אין לדעתו קשר סיבתי בין האירוע למצבו הרפואי של העותר וכי במאזן ההשפעות של גורמים שונים, השפעתו של האירוע היתה קטנה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים, כגון מצבו הרפואי של העותר. עוד קבע המומחה, כי התמוטטותו של העותר היתה מתרחשת באותו יום גם ללא האירוע (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). לאחר קבלת חוות-הדעת הראשונה, ניתנה לעותר אפשרות להפנות שאלות הבהרה למומחה ובשלוש חוות-דעת נוספת שניתנו מטעמו, שב וחזר המומחה על עמדתו באשר להעדרו של קשר סיבתי כאמור. בית הדין האזורי החליט לאמץ את חוות-דעתו של המומחה תוך שהוא מציין, כי זו נסמכה על ממצאים רפואיים מבוססים, וכי אין כל עילה לסטות מממצאיה. העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה אולם ערעורו נדחה בנימוק שלא נמצאה כל עילה להתערבות בפסק הדין.

3.

מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה מעלה העותר שורה ארוכה של השגות נגד ממצאיו ומסקנותיו של המומחה. העותר ממשיך וטוען, כפי שטען בפני בית הדין, לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין התמוטטותו ומצבו הרפואי הנוכחי. עוד טוען העותר, כי המסקנות אליהן הגיע המומחה בחוות-הדעת שהוגשו מטעמו היו סותרות, כי בית הדין הסיק מחוות דעת אלו מסקנות שגויות ואימץ אותן ללא ביקורת ראויה, וכי המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח כי השפעת העבודה על מצבו הרפואי היתה פחותה מהשפעתם של גורמים אחרים. עוד טוען העותר, כי לא ניתנה לו אפשרות לחקור את המומחה בחקירה נגדית, אלא רק אפשרות להגיש למומחה שאלות הבהרה. להשקפת העותר, הזכות לחקירה נגדית הינה זכות יסוד ושלילתה ממנו מטעמי יעילות וחסכון בזמן אינה ראויה.

המוסד לביטוח לאומי, המשיב 2 בעתירה שלפנינו, סבור כי דין העתירה להידחות על הסף. להשקפתו, העותר לא הצביע על טעות מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. עוד נטען, כי הטענות שמעלה העותר לעניין חקירתו הנגדית של המומחה לא הועלו בפני הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של העותר, והן אינן רלוונטיות לפסק-הדין נשוא העתירה.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי ההתערבות בפסקי-דינו של בית הדין הארצי נעשית במשורה, ומצמצמת עצמה אך למקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה (השוו: בג"צ 6331/07 רביב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם 27.8.07); בג"צ 3291/07 החברה להגנת הטבע נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 16.5.07); בג"צ 5282/06 פלקסר נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 9.9.07)). טעות מעין זו אינה מתגלה במקרה שלפנינו. חלקה הארי של העתירה עוסק בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע למצבו הרפואי של העותר. פסקי הדין שעסקו בשאלה זו מבוססים על נתוניו הקונקרטיים של המקרה שלפנינו, ולא מצאתי כי במסקנות אליהן הגיעו בתי הדין בעניין זה נפלה טעות המצדיקה את התערבותנו.

טענותיו של העותר לעניין הזכות לחקירה נגדית – אף הן אינן מצדיקות את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי. ב עניין לוסקי נקבע, כי מטעמי

חיסכון בזמנו של בית הדין לעבודה וייעול ההליכים, ולאור קיומם של מנגנונים רבים המגנים על זכויותיהם של בעלי הדין "אין למי מבעלי הדין 'זכות מוקנית' לחקירה נגדית של המומחה, לא מן הדין ואף לא לפי כללי הצדק הטבעי" ( עניין לוסקי הנ"ל, בעמ' 747). עוד צוין שם, כי הנחיות נשיא בית הדין לעבודה מיום 15.1.91 – אשר כעולה מתגובת המשיב עומדות בתוקפן גם היום – אינן שוללות את סמכותו של בית הדין להזמין מומחה לחקירה נגדית כאשר קיימים טעמים מיוחדים לעשות כן. בא-כוח העותר מציין, כי "בשלב כלשהו" באחד הדיונים בבית הדין האזורי ביקש לחקור את המומחה מטעם בית הדין, אולם הובהר לו "כי אין מקום לחקירה כזו בהליך מסוג זה בפני ביה"ד. משכך, לא מצאה בקשה זו ביטוי בפרוטוקול" (סעיף 13 לעתירה). בא-כוח העותר מעולם לא הגיש לבית הדין בקשה פורמאלית לחקירה נגדית ואם בכך לא די, הרי שעיון בהודעת הערעור שהוגשה מטעם העותר לבית הדין הארצי לעבודה מעלה כי שאלת החקירה הנגדית כלל לא הוזכרה שם, וכי הערעור התמקד – רובו ככולו – בשאלת הקשר הסיבתי ובחוות-דעתו של המומחה. טענת החקירה הנגדית הועלתה, אפוא, לראשונה, רק בעתירה שלפנינו, והיא לא היוותה חלק מיריעת המחלוקת שנפרשה בפני בתי הדין לעבודה. ממילא אף אין לכך ביטוי בפסק דינו של בית הדין

הארצי, ואין יסוד להתערבותנו בהיבט זה, נוכח אמות המידה עליהן עמדנו.

על יסוד כל האמור, העתירה נדחית על הסף.