בג"ץ 6286/07 איזוטופיה מולקולר אימג'ינג בע"מ נ. משרד האוצר

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

בעתירה, שהוגשה ביום 18.7.2007, התבקש ביטולו של פטור מתשלום מס ערך מוסף על מכירת מוצרי FDG המוענק למכון למחקר גרעיני נחל שורק (משיב 4). נטען בעתירה כי יש להכריז על פעילותו של משיב 4 בתחום זה כפעילות עסקית לצורך מס ערך מוסף ולחייב את משיב 4 בגביית המס על מוצריו, ככל עוסק. בתגובה מקדמית לעתירה טענו המשיבים 1 – 3 (ביום 8.11.2007) כי יש לדחות את העתירה על הסף מאחר שהעותרת לא צירפה כמשיב נוסף לעתירה את בית החולים הדסה, שהוא מתחרה נוסף בשוק מכירת ה- FDG , וגם הוא אינו מוגדר כיום כ"עוסק". משיבים 1- 3 הוסיפו וטענו כי העתירה התייתרה, שכן החל מיום 1.1.2008 יתבצעו מכירות ה- FDG שמשיב 4 מייצר על ידי חברת איס ורד בע"מ, שהיא הזרוע המסחרית של משיב 4, המסווגת כ"עוסק" וחייבת לפיכך בתשלום מע"מ. נמסר כי עד ליום 1.1.2008 משיב 4 אינו מתעתד לחתום על עסקאות חדשות למכירות בישראל. בתגובה הודיעה העותרת כי היא עומדת על העתירה בשל החלת החובה בתשלום מע"מ רק לעסקאות עתידיות. לגבי בית החולים הדסה ציינה העותרת כי אין לה מידע בדוק לגבי פעילותו בתחום.

2.

ביום 16.12.2007 נערך דיון מקדמי בעתירה בפני כב' השופט ע' פוגלמן. בדיון הסכימה העותרת למחיקת העתירה, אך עמדה על פסיקת הוצאות. בטיעוניה לעניין ההוצאות קובלת העותרת על התנהלותה של משיבה 3 וטוענת כי זו התעלמה מזכויות העותרת והתנערה מחובתה כרשות מינהלית. העותרת טוענת כי פעלה בכל דרך לקבל סעד מן המשיבים טרם שפנתה לבית המשפט. עתירתה באה לאחר מספר רב של פניות ולאחר המתנה ממושכת לקבלת תשובה לפנייה מחודש דצמבר 2006. העותרת מוסיפה וטוענת כי היא השקיעה ממשאביה, טרחה וביררה עבור משיבה 3 את כל הפרטים הדרושים וחרף העובדה שכל הנתונים הרלוונטיים הועברו למשיבה 3, רק לאחר הגשת העתירה נאותה משיבה 3 לשקול את העניין. באשר לשיעור ההוצאות, טוענת העותרת כי מ דובר

בעתירה מורכבת אשר דרשה איסוף מידע מקצועי ומשפטי רב. בנוסף, במהלך העתירה הגישה העותרת תגובה לתשובת המדינה ונערך דיון.

3.

המשיבים מתנגדים לפסיקת הוצאות. לשיטתם, העתירה הייתה פגומה מעיקרה בעת הגשתה, כמו גם בשעה שנמחקה, הן בשל אי מיצוי הליכים מצידה של העותרת והן בשל אי צירוף משיב רלוונטי. המשיבים מציינים כי העותרת פנתה לראשונה למשיבים רק ביום 28.6.2007, כשלושה שבועות לפני הגשת העתירה. פניות מוקדמות יותר נעשו, כך נטען, על ידי חברה אחרת, שאיתה גם התנהל השיח והשיג בחודשים שקדמו להגשת העתירה. לטענת המשיבים, הגשת העתירה בחלוף שלושה שבועות בלבד מן הפנייה הראשונה אינה בגדר מיצוי הליכים ראוי. פגם נוסף בעתירה לו טוענים המשיבים עניינו אי צירוף משיב רלוונטי, הוא בית החולים הדסה. לבסוף, מציינים המשיבים את אופן ניהול ההליכים מצד העותרת לאחר הגשת העתירה, המצדיק גם הוא שלא לחייבם בהוצאות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לאמות המידה שנקבעו בבג"צ

842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4) 217, באתי לכלל מסקנה כי יש בסיס מספיק לחיוב המשיבים 1 -3 בהוצאות העותרת. הסעד המרכזי שהתבקש בעתירה – חיובו של משיב 4 לגבות מס ערך מוסף ככל "עוסק" – נתקבל בכך שנקבע כי מיום 1.1.2008 מתבצעות מכירות המוצרים באמצעות הזרוע המסחרית של משיב 4 המסווגת כ"עוסק". לא הוצג לפניי טעם אחר מלבד הגשת העתירה כגורם שהביא לקבלת סעד זה. אשר לטענות המשיבים בעניין פגמים בעתירה, לא שוכנעתי כי

אלה צריכים לשלול מן העותרת את פסיקת ההוצאות. אמנם, הפניות המוקדמות למשיבים 1 -3 נעשו על ידי גוף בשם סנצ'ורי אינבסטמנטס בע"מ. אך פנייתה של העותרת מיום 28.6.2007 באה כהמשך ישיר לפניות אלה. באותה פנייה מציינת העותרת כי היא חברה מקבוצת סנצ'ורי אינבסטמנטס בע"מ ומפרטת את הפניות הקודמות, השיחות והפגישות בין בא-כוחה, המייצג גם את הקבוצה הנזכרת לבין המשיבים. במצב דברים זה, בו הפנייה בשם העותרת הייתה המשך ישיר למגעים שקיים בא-כוחה עם המשיבים בשם קבוצת סנצ'ורי אינבסטמנטס בע"מ, אליה משתייכת העותרת, העובדה כי מבחינה פורמלית באה פניית העותרת עצמה שלושה שבועות בלבד לפני הגשת העתירה אינה צריכה להביא לשלול הוצאות מחמת אי מיצוי הליכים. גם ההימנעות מצירוף בית החולים הדסה אינה מצדיקה שלילת הוצאות, בהנחה שמ דובר בעתירה מוצדקת שהביאה לקבלת הסעד. יחד עם זאת, בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון את התנהלותה הדיונית של העותרת, שדומה כי גרמה להוצאת הוצאות שלא היו הכרחיות. הדברים אמורים הן לגבי בקשת העותרת להורות על קיצור המועד להגשת תגובה מקדמית והן לגבי קיום דיון מקדמי חרף הודעת המשיבים על חיוב משיב 4 בתשלום מע"מ. בקביעת שיעור ההוצאות יש ליתן משקל גם לעובדה שהעניין הוסדר במהירות וההליך הסתיים בלא שהיה צורך בקיום דיון בעתירה לגופה לפני הרכב תלתא. בשים לב למכלול השיקולים ולכלל נסיבות העניין, ישלמו המשיבים 3-1 לעותרת שכר-טרחת עורך-דין בסך 4,000 ש"ח. סכום זה נקבע גם באין ראיות מטעם העותרת לעניין הוצאותיה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.